006 29.4.20 חג עצמאות שמח, בלי פטישים על הראש

שלום לניצולי מוסד תבור סניף סהר זמיר (ובמיוחד יעלי אראלה והגר) שמחתי לשמוע (וגם
לראות – מוזר כמה סרט מינורי על יום השואה יכול לעשות לבלוטת הדמעות)
תודה גם למי שמיסג’ו לי בפרטי. לעניות דעתי, היה נחמד אם הייתם מצטרפים לשיחה בפורום הפתוח, אבל כמו שאומרים ב טסקו: אברי ליטל הלפס.
תרשו לי היום לשנות כיוון ולהציג בפניכם את מי שעזר לעצב את השקפת העולם שלי יותר מכל אדם (או מנוע חיפוש) עלי אדמות:
ג’יימס או’בריאן.
אני מודע לזה שחלק מכם לא נוהג כל היום עם הרדיו פתוח בלונדון וסביבתה, ואני גם מודע לכך שלאו’בריאן יש תחרות לא קטנה משמות ידועים כמו ג’ורג’ אורוול, מרטין לותר קינג ואמא שלי. אבל ג’יימס או’בריאן לא רואה אותם ממטר.
למי שלא היה התענוג לשמוע אותו, ג’יימס או’בריאן הוא -מה שקוראים בחוגי החפרנים- שילוב של “האור בקצה המנהרה” ו”הכנרית במכרה הפחם”.
אם יש רוע בעולם הוא יפנה אליו את הזרקור ויחשוף אותו בלי רחמים. הוא חסר פניות לחלוטין ולא איכפת לו מה הצבע של החולצה שהוא לובש. אם הוא טועה אנחנו, המאזינים, מוזמנים לתקן אותו. הדעות שלו בנויות על עובדות מוצקות, ואם אתה – המאזין- תציג לו עובדה חדשה – הוא ישנה את עמדתו.
בנוסף לכך, הוא אלוף העולם בצניעות (כנראה שהוא לא שמע עלי, אבל משדר עתיר השפעה כמוהו הייתי מצפה ליותר).
העובדה שהוא אלוף העולם בלהתווכח ולשכנע את הזולת היא לא בזכותו. אלא בזכות החינוך שהוא קיבל. העובדה שהוא החמלן מספר 1 בממלכה המאוחדת היא לא בזכותו, אלא בזכות יכולת האמפטיה הפנומנלית שאתם, המאזינים, הענקתם לו (בלי להתכוון חס וחלילה) בזכות סיפוריכם קורעי הלב. העובדה שהוא לבן, הטרוסקסואל,נשכיל אמיד ונוצרי איננה אשמתו. שה מה שרצה אלוהים ומי אנחנו שנתלונן. אם הוא היה יכול הוא היה מתחתן עם ארבעה גברים מוסלמיים שחורים (עדיף בני דודים) והיה יולד לכל אחד מהם עשרים ילדים (רצוי מסכנים ואם אפשר נכים) אבל – מה לעשות – לא נסתייע.
הוא גם שונא את אלה שתורמים לצדקה ורצים לתקשורת לספר על זה.
לא הוא. הוא תורם בסתר ולא מספר לאף אחד.
נשבע לכם שהוא אמר את זה. בקול רם ובלי למצמץ.
אם משתמע מהכתוב מעלה שיש בינינו חילוקי דעות מינוריים – זה על אחריות הקורא.
להגיד שהדעות שלי לפני חמש שנים היו זהות לשלו זה קצת מוגזם – אף פעם לא חשבתי שאין הבדל בין חייל בריטי וללוחם דאעש (החייל הבריטי לא נוטה לנעוץ ראשים על הכידון שלו), וגם חשבתי לתומי שלמדינת ישראל יש זכות לצמצם את מספר נפגעי הטילים אם היא לה אפשרות לעשות כן –
אבל בגדול (וברצינות) הרבה ממה שהוא אמר היה נכון. יש בבריטניה מגמה לתקוף את החלש והזר והנכה. ויש מגמה לתקוף את הגיבורים באמיתיים של החברה: אחיות/אחים, כבאים, מורים. בזה הוא צדק אז וצודק היום.
ןאז הגיע ברקסיט.
כשזה עלה לדיון חשבתי לתומי שזה סתם, ולא רציני, וזה יישכח מהר אחרי הרפרנדום. ואז ג’יימס או’בריאן לקח על עצמו להציל את האיחוד האירופי. מה שהוא עשה לתומכי הברקסיט שהעזו להתקשר אליו זה לא פחות מהתעללות הגוויה. שיחה ממוצעת עם, נניח, נהג מונית שעלה על הקו הלכה בערך ככה:
-שלום, רציתי להגיד למה אני תומ-
-אל תגיד לי. אתה רוצה לעזוב את האיחוד האירופי. אתה מודע לזה שמיליונים מקשיבים לך והם עומדים לגלות שאתה מפגר ואין לך מושג על מה אתה מדבר?
בשלב זה הנהג מתנגש בעץ והקו מתפנה למאזין הבא.
מה שעוד קורה באותו הזמן זה שאלף מאזינים שחשבו להצביע להישאר שינו את דעתם על המקום. מכיוון שאו’בריאן השפיל פומבית בערך אלף סימפלטונים אני חושב שאפשר להסיק בבטחון מוחלט שמי שאחראי – בלעדית – לכך שבריטניה עזבה את האיחוד האירופי, הוא מר או’בריאן. הייתם חושבים שאו’בריאן, אחרי שמלאכתו הושלמה בהצלחה, ינוח על זרי הדפנה, אבל לא. הוא עגיין ממשיך להשפיל את כל מי שתומך בבוריס או בטראמפ, או חושד בסין, או בחסן סולימאני,. כשבוריס ג’ונסון שכב במחלקה לטיפול נמרץ או’בריאן דרש בשלומו ובהזדמנות חגיגית זו דרש ממנו להתנצל על מעשיו ומחדליו שהם (אם לצטט “הם או טמטום או רשע או שניהם”)
אבל או’בריאן – לדבריו כמובן – “לא עושה שמחה לאיד”.
וכמו חייל יפני ממושמע, הוא ממשיך להילחם נגד ברקסיט.
ואסיים במשהו שהכנתי ארבע שנים קודם.