


שלום-
רגע. מי אדוני?
שמי הוא סג’יד אכרם וזהו בני, נוויד אכרם. יאללה, תן לעבור.
רק רגע, בבקשה.
רק רגע?
מה רגע? שלום עכשיו!!!!!!!!!!!!!!!
אמל”ק (ארוך מדי לא קראתי) מוקצה 46- (כללי 276) 21.12.2025
שלום וסליחה לכל טריליוני קוראי-
כן, סליחה.
לקוראי החדשים שאינם מכירים את הנוהל, אצלנו בשוטה הכפר הגלקטי

אנחנו לא רק מברכים את קוראינו לשלום, אלא גם מתנצלים

בפניהם. למי שלא ניסה את זה- התנצלות היא הפעילות הכי מספקת שבן אנוש- כמוך, קורא יקר- יכול לעשות (חוץ, אולי, מפתיחת סתימה

בכיור).
,אז שלום לקוראי היקרים (אחמד אל אחמד
סג’יד אכרם ובנו נוויד
אכרם, כמו גם לראש ממשלת
אוסטרליה והקנגורו של
אשתו).
קוראי הזולים יותר יסלחו לי, כי אם אתחיל להתדיין עם כל פשפש במרתפי השב”כ וכל חיזר בגלקסיה שלא מצליח לתפוס

טרמפ לא נתקדם לשום מקום. נכון? יופי.

אז איפה היינו? אה, כן. אוסטרליה.
למען האמת רציתי לדבר אתכם, קוראים יקרים, על סוגיית ה”בלתי חקירים”- אלה שאי אפשר לחקור אותם (כמו אהוד

ברק וגלי בהרב

מיערה, אבל אז השוודים באוסטרליה התחילו לירות
בכל מיני יהודים. כידוע לכם, אצלנו בשוטה הכפר הגלקטי אנחנו הולכים לאן שהחדשות לוקחות אותנו, ואם צריך למחוק שלושת רבעי אמל”ק ולהתחיל מחדש- זה מה שנעשה. בשבילכם, קוראים יקרים.
ואם השבוע יורים ביהודים באוסטרליה דווקא, נעצור הכל ונלך לשם.
אולי אתכם זה (שבאוסטרליה יורים ביהודים) מפתיע, או מדהים, אבל אם הייתם קוראים את האמל”קים, שאני בנדיבותי שאין לה קץ מייצר עבורכם, הייתם מופתעים
פחות. אולי אמרתי את זה פעם או פעמיים, אבל לפעמים אין לאדם ברירה אלא להכליל.
כשאנחנו מכלילים אנו מודים מראש שיש אפשרות ש- לגבי הפרט הבודד- אנחנו יכולים לטעות, אבל לפעמים אין ברירה. כמו שאנחנו לא הולכים לראיין באופן אישי כל נגיף קורונה או כל שוטה כפר גלובלי בגלקסיה (ראית נגיף אחד- או שוטה אחד- ראית את כולם), ככה אנחנו לא נתחיל ללמוד לעומק את אישיותה המיוחדת של כל- נניח- אשה מוסלמית. ראית אחת, ראית את כול-
את רובן.
יש סיכוי קטן שתחמיץ את האשה המוסלמית המיוחדת שלא רוצה שהילדים שלה ישחטו יהודים. אני בטוח שהיא קיימת.
כאמור, יש כשני מיליארד מוסלמים בעולם, ורובנו לא מכירים אותם
אישית. אי לכך, אם אתה רואה אדם שנקרא בשם אחמד אל אחמד אתה יכול להניח, בסבירות גבוהה, שהוא לא יצטער יותר מדי אם כמה יהודים ימותו, נכון?
יש מיליוני שרברבים
בעולם, ו(בניגוד לרושם שאולי קיבלתם תוך קריאת האמל”קים של שוטה הכפר הגלקטי) לא כולם שוכבים

עם אשתו של

הלקוח מתחת
לכיור.

(למי שחדש באתרנו, אנו בשוטה הכפר

הגלקטי מעבירים כל אמל”ק תחת הפריזמה של השרברב מתחת

לכיור. יש הרבה שיטות להבין את העולם שסביבנו- למשל
תורת
היחסות, ערוץ
12 ונומרו-
לוגיה, אבל השרברב מתחת לכיור היא המיתודיקה הטובה מכולן, כמו שמן הסתם תראו

בהמשך). כולנו על אותו הדף?
יופי.
ועכשיו נחזור אל נושא ההכללה, ומדוע לפעמים אין ברירה אלא להיעזר בה.
למשל, יש עשרות אלפי קיבוצניקים
וקיבוצניקים לשעבר, ואם אתה לא מכיר מישהו מהם באופן
אישי אני לא אאשים אותך אם תחשוב ש- נניח- דני
שכנר (שבעברו היה רפתן
בקיבוץ גזית אשר בגליל
התחתון, והיום גר בעוטף לונדון ושבין עיצוב גינה

אחת

למשניה הוא אחראי על העתיד של

הגלקסיה)
מן הסתם עם קורות חיים כאלה, סביר שהוא
קפלניסט שכשהוא רואה

את עצמו

בראי הוא נתקף בשנאה
בלתי נשלטת.
ולא היא.
אני לגמרי לא שונא את עצמי. בימים זוגיים אני אפילו קצת אוהב

את עצמי. לא כמו

את אשתי

והילדים, שלא לדבר על

החתולה

מגי

אבל אוהב.
כנ”ל השוודים- סליחה, המוסלמים באוסטרליה:
אין ספק שרובם המכריע של המוסלמים באוסטרליה הם שוחרי
שלום ואוהבי (לא כולל יהודים, לא צריך
להגזים) אדם. אפילו סג’יד

אכרם ובנו נוויד

לא הרגו אף אחד ב-648240 השעות הראשונות של חייהם, ורק בשעה אחת (ה-648241) הם הרגו כמה.
ולא מספר שישנה את המאזן הדמוגרפי במדינה יותר מדי.
באנגלית קוראים לזה “מוסטלי פיספול
מוסלימס”. האם אנחנו הולכים לשפוט אזרחים שלווים

ושוחרי שלום בגלל שעה אחת של התלהבות יתר?
כמובן שלא.
זה פשוט לא הוגן.
והאם מישהו בכלל ספר כמה יהודים נשארו בחיים באותו יום?
למה לא?
למה תמיד לחפש את השלילי?
מה שאנחנו צריכים לעשות זה להכיל את האירוע ולא להסתכל
אחורה
בזעם. נכון?

יופי.
בדיוק כמו שאצלנו במנצ’סטר אנחנו לא מסתכלים אחורה בזעם על הרג 22 ילדות בקונצרט
של אריאנה גרנדה, ואנחנו מסתכלים בנוסטלגיה על הרג 50 פלוס תושבים לונדונים ע”י ארבעה אזרחים
מלוטון שבעוטף לונדון.
מה יעזור לנו אם נתרגז?
אל תביטו לאחור,

הניחו לנופלים. או לנופלות.

אז עכשיו אפשר לחזור אל אזרחינו הבלתי חקירים
בעליל,
למשל, הפצ”רית יפעת תומר

ירושלמי. למי שישן בחודשיים האחרונים, יפעת שלנו נתפסה בשקר (כאמור, שומרות סף כמוה לא מסוגלות לשקר ולכן אין לחקור אותן ויהי מה), הלכה

לים, בלעה כדורים ו-
לא

נחקרה. בניגוד לבנימין נתניהו, ש- למה בדיוק?- נמצא תחת

חקירה והליכי

משפט כבר כעשר שנים.
אף אחד במדינת ישראל אינו מעז לחקור את יפעת ירושלמי, ואף אחד לא מעז לחקור את היועצת המשתלטית, למרות שיש מעט מאד ספק שהיא זאת שפקדה באופן ישיר
על הפצמ”רית, וידעה הכל.
כל הזמן. בכל תולדות המין האנושי- ו, אם לדייק, מאז שגלקסיית שביל החלב באה ליקום- לא היה חשוד יותר ברור
מאשר גלי

בהרב

מיערה
, אבל, כאמור, היא בלתי חקירה בעליל.
כי היא מהצד השוודי.
שוודים- נא להפנים- אסור לחקור.
לעולם. כוונותיהם לעולם
טהורות, ועלינו לציית להם. אם שוודי- או שוודית נוזפת בך, אתה
מציית.
מה שמחזיר אותנו אל המוסלמים השלווים (השוודים) באוסטרליה.

למי שהחמיץ את האירוע, שני אזרחים מוסלמים שלווים, סג’יד אכרם בן ה-50 ובנו

נוויד אכרם בן ה-24 החליטו להצטרף אל יהודי סידני בחוף הים הידוע
בשם בונדי ביץ’, ו-קצת כמו בכל חתונה מוסלמית ראויה שלמה- לירות
באוויר, או- אם כבר יורים- אז בכינון ישיר ביהודים החוגגים. מי שמפתיע אותו שמוסלמים יורים ביהודים אני סולח לו (יש כאלה שמופתעים אם הם נוסעים בצד הימני של
הכביש ולתדהמתם מתנגשים בנהגים שמצייתים לחוק שדגל
-שחור מתנופף מעליו)
רגע, באיזה צד של הכביש אנחנו אמורים להיות?
סליחה, השמיעה שלי לא משהו. ימין?

מצטער מאד אדוני. החוק הקובע בישראל הוא החוק המנדטורי הבריטי, גם אם אתה לא אוהב את זה.
סליחה, נסחפתי קצת עם עילת הסבירות.
רציתי לדבר על כך שאסור להכליל, ושזה כולל גם את השוודים באוסטרליה.
ובכן- יפעת תומר ירושלמי תשמח לשמוע- לא כל המוסלמים רוצים לקצור יהודים.
מי שעקב אחרי האירוע ראה- לתדהמתו- אזרח אוסטרלי בשם אחמד אלאחמד (את שמו ופרטים אחרים עליו למדנו מאוחר יותר, כמובן) מתגנב מאחורי גבו
של סג’יד אכרם-
נכון, זה קצת לא הוגן. אבל אחמד אל אחמד תקף את סג’יד אכרם מאחור-
נכון- הוא היה צריך לטפוח לו
על הכתף ולבקש ממנו תעודת זהות או כרטיס חבר בארגון טרור
שמוכר על ידי ארגון האומות המאוח-
נכון- ארגון האומות המאוחדות הוא ארגון טירור אבל הוא לא נחשב כארגון טירור ע”י ארגון האומות
“המאוחדות, כמו שהבג”ץ איננו נחשב למשפחת פשע על ידי הבג”-

טוב, אתם מבינים. אין ספק שאחמד אל אחמד הוא פושע ויש להכניס אותו לכלא, אבל אנחנו קצת מקדימים את המאוחר: אחמד אלאחמד תקף את האזרח הבדרך-כלל-שוחר-שלום סג’יד אכרם מאחור, לקח ממנו את הנשק ו-

אולי כדאי לציין שמשטרת אוסטרליה- קצת כמו צה”ל
ב-7 באוקטובר 2023- לא הפריעה במשך כ-20 דקות לסג’יד ונוויד אכרם לקצור ביהודים ויהיה מעניין לראות מי במשטרה ובממשלה הזאת ייקח
אחריות, כמה צער הוא יביע, ומה הוא יגיד לבוחריו העתידיים (מדובר בראש משטרת סידני הטוב
ביותר בהיסטוריה), אבל סליחה על ההפרעה. אחמד אל אחמד לקח את נשקו של סג’יד אל אכרם, כיוון אותו אל ראשו (בדיעבד אנחנו יודעים שאחמד אל אחמד היה בעברו שוטר) ו-

לא ירה.
אם זה מזכיר לכם את נהג הטנק הישראלי שלא ירה על ההמון התמים והבלתי חמוש ששעט לעבר יישובי העוטף- או את חיל האוויר שגם הוא לא רצה להסתבך עם יפעת תומר ירושלמי וגלי בהרב מיערה, אתם בכיוון.
שתי החלאות האלה גרמו לחיילי
צה”ל- בצדק, מתברר- לא לירות באוייב כי מי שיורה באוייב (אם אנחנו מבינים את הפצמ”רית והיועצת המשתלטית באופן מדוייק) עף לכלא.

דיברנו מספיק באמל”קים קודמים על מה שגרם לשתי הנבלות-
אגב, אני מתנצל בפני כל חלאה או נבלה שקוראת את האמל”ק הזה

האלה לפעול כך (וסיפרנו לכם מספיק את המדיניות של מי הן ביצעו) אבל בואו נחור אל בונדי ביץ’. אחמד אלאחמד, כאמור,

לא ירה

בסג’יד אכרם (יכול להיות שהוא ראה מה קרה לסער אופיר או לחיילי כח 100?), הניח את הנשק על הרצפה
והרים את הידיים.
למה הוא עשה זאת אנחנו לא יודעים, אבל אפשר להניח שהוא חשב שאם משטרת אוסטרליה תראה ערבי עם נשק היא תניח (אין צדק בעולם, כאמור) שהוא
אחד מהטרוריסטים. בכל מקרה, כשהוא הניח את הנשק הוא היה בריא ושלם, אבל בין לבין איכשהו הוא נפצע (הוא בבית חולים ומצבו קשה
אך יציב). נדמה לי שלסג’יד אכרם היו ששה כלי נשק ברשיון, כך שהגבורה של אחמד אל אחמד קצת התפספסה. אומר רק שאם אני נקלע לשוחה, אני מעדיף שאחמד אל אחמד (או יוסף חדאד) יהיה לצדי. בטח אם האלטרנטיבה היא רון שרף
ואייל נווה מ’אחים
ואחיות לנשק’.

אז זה הסיפור של הגיבור אחמד אל אחמד, ואולי עדיף שלא נרחיב עם המסקנות והפרשנות.
מה שכן, לא נעזוב אתכם, קוראים יקרים, בלי שנעביר את האירוע דרך הפריזמה של הבעל שבא הביתה באמצע היום

ורואה את אשתו עם השרברב

מתחת לכיור:

כולם להתרכז, בבקשה

או שלעולם לא תבינו מה באמת מתרחש בעולמנו:
ראש ממשלת אוסטרליה מגיע הביתה באמצע היום הראשון של חנוכה ולתדהמתו העמוקה הוא רואה את אשתו

מתחת לכיור, עם

קנגורו. למען הגילוי הנאות אציין שאני לא זוכר איך קוראים לראש ממשלת אוסטרליה, וגם לא מה שמה של

אשתו, שלא לדבר על שמו של

הקנגורו.

רוה”מ:

מה הולך פה?
קנגורו:

עוד סתימה בכיור. אשתך עוזרת לי. לדעתי, היא שרברבית עם פונטנציאל לא קטן.
רוה”מ:

זוהי הסיבה שזרקתי את אשתי הקודמת. אגב, אני לא רוצה שתחשבו שיש לי משהו נגד-
קנגורו:

חס וחלילה. השרברב הלך לחוף הים. לעולם אינך יודע מתי ואיפה אתה צריך שרברב חירום. או אפילו שניים. יש שם יהודים והם חוגגים. חנוכה או משהו כזה.
אשת רוה”מ:

מדדליקים נרות, אוכלים לטקעס. חבל, אתה מפסיד.
רוה”מ:

בסדר. איך קוראים לו. תזכירי לי?
אשת רוה”מ:

למי?
רוה”מ:

נו, באמת. את מי אני פוגש כל פעם כשאני בא הביתה באמצע היום מתחת לכיור?
לשרברב כמובן.
קנגורו:

סג’יד אכרם ובנו. אני מציע שתזדרז, כי המסיבה בעיצומ-
רוה”מ:

אגב, אתה קנגורו, נכון?
קנגורו:

בוודאי. זה מאד מרגש אותי ששמת לב לעובדה הזאת. זה לא מובן מאליו.
רוה”מ:

יש לך נסיון בשרברבות? אתה יודע לפתוח סתימה, למשל?
קנגורו:

כמו שסג’יד אכרם הוא פעיל של שלום עכשיו.

חג אורים שמח
ולהתראות באמל”ק הבא
