אמל”ק (ארוך מדי לא קראתי) מוקצה 24 –17.11.24
–
שלום לקוראי היקרים, ובראשם עובד התברואה, מר דונלד טראמפ. כ”כ שלום לראש השב”כ רונן בר, אבל אבקש ממנו להמתין בתור עד שאתפנה אליו. בינתיים, אדון בר, אולי כדאי שתזכור שראש הממשלה לא אמור להיות פקוד שלך, אלא להיפך. מבלבל, אבל אמיתי.
–
ועכשיו, נחזור אל טראמפ, שנבחר במפתיע וכנגד כל הסיכויים, לתפקיד נשיא ארה”ב. כלומר – הוא קיבל את המנדט מהעם לנקות הזבל שהצטבר בעולם בארבע השנים האחרונות.
כזכור, אחת המנטרות שלי היא שמי שמקשיב לי, סביר שיהיה פחות מופתע.
מכיוון שאתם מופתעים – שלא לומר נדהמים – מנצחונו של אוסף הזבל ומטגן הצ’יפסים דונלד טראמפ, אין לי אלא להצטער שאתם לא קראתם את האמל”קים שלי (במיוחד האחרון) בתשומת הלב הראויה.
–
אבל לא רק אתם מופתעים ונדהמים. גם אני הייתי פעם – לפני ארבע שנים, אם לדייק -מופתע ונדהם מכך שדונלד טראמפ ספג תבוסה משפילה וכואבת, וראוי לציין שעבור דונלד טראמפ הצביעו כ-75 מיליון איש, והם הרגישו מושפלים וכואבים בערך כמוני.
אולי כדאי להוסיף שמאז עברו 4 שנים ודונלד טראמפ שוב קיבל 75 מיליון קולות, אבל הפעם זה הוא נצחון מזהיר.
אם לדייק טראמפ קיבל הפעם 74,838,166 קולות, שזאת עליה קלה מה-74,226,319 שהוא קיבל לפני 4 שנים. מה שכן השתנה, זה שקמאלה האריס זכתה ב-71,247,178 שזה בערך 10 מיליון פחות מהקולות שהצביעו עבור ג’ו (“הקמנו את מנגנון זיוף הבחירות הגדול בהיסטוריה”) ביידן: 81,284,666.
כלומר, 10 מיליון מצביעים (10,037,488,ליתר דיוק) החליטו לא להצביע לקמאלה האריס. אם אלה מתים שהחליטו להשאר בקבר או מכונות הצבעה שהחליטו לא להתקלקל הפעם אני לא יודע, אבל אם אתם עדיין חושבים שב-2020 ג’ו ביידן הצליח לסחוף אחריו 10 מיליון מצביעים באופן חוקי והוגן (ושקאמלה האריס הצליחה לאבד), אני מעריץ את האמונה שלכם.
צר לי, אבל ב-2020 הופיעו יש מאיין 10 מיליוני מצביעים דמוקרטיים, והשבוע הם נעלמו. היו-
–
ואינם. ככה זה כשהמתים לא נוהרים לקלפי.
ואם אנחנו מדברים על המצביעים הלא נכונים שנוהרים לקלפי, בואו ונחזור אל תאומו הישראלי של דונלד טראמפ, בנימין נתניהו. אני לא יודע אם שמתם לב, אבל בארבע השנים האחרונות מתנהל נגד בנימין נתניהו – או “הנאשם” לצורך הדיון – משפט פלילי. אם אני הייתי היועץ המשפטי ב-2017 והייתי מסתכל על חומרי החקירה (שאני לא אישרתי, אגב) לא נראה לי שהייתי מגיש כתב אישום, אבל למזלכם הרע מי שהיה היועץ המשפטי בתקופה הזאת זה לא אני, אלא פלוני אביחי מנדלבליט. אביחי מנדלבליט, למי ששכח, מונה ע”י בנימין נתניהו ו-עד שהוא הגיש את התביעה – נחשב לפודל של נתניהו ומסייע לדבר עבירה. יכול להיות שאם אני הייתי ממונה ע”י נתניהו לתפקיד היועץ המשפטי הייתי חושב כמה פעמים לפני שהייתי (“בלב כבד”) מגיש נגדו כתב תביעה, אבל בסופו של הדבר, אם מישהו (המניאק שי ניצן, למשל) היה מחזיק אותי בגרון, מן הסתם גם אני הייתי עושה את זה.
אבל לשמחתי אני לא מנדלבליט.
מה שכן, בין אם זה מנדלבליט או אני, יש משפט שמתנהל כבר ארבע שנים ו- אני מצטער בשבילכם – בנימין נתניהו חף מפשע. ואם לא הבנתם, כל אדם אמור להיות חף מפשע עד שהוכחה אשמתו – אבל בישראל לא. בישראל אתה (תלוי באיזה צד של המפה הפוליטית אתה) צריך להוכיח את חפותך, שזה בערך מה שעורכי הדין של נתניהו עשו (והוכיחו את אשמתם של כחמישים איש שתפרו את התיקים) בארבע השנים האחרונות.
–
אבל את כל זה אתם (אם אתם קוראים את האמל”קים) כבר יודעים.
ואתם מן הסתם יודעים שצריך לנבצר את ראש הממשלה, כי אי אפשר לנהל מדינה ולהתגונן במשפט בו זמנית. נכון?
יופי.
אז עכשיו הגיע הזמן לבחון את זה. אחרי שכל עדי התביעה הוכיחו שאין כלום כי לא היה כלום, ואחרי שהשופטים ביקשו מהתביעה לרדת מעניין השוחד (כי אין שוחד ולא היה שוחד) הגיע זמן עדי ההגנה, כלומר – העדים שהסנגוריה מזמנת על מנת לנסות להגן על הנאשם ולהוכיח את חפותו.
–
אם תקחו כמה חודשים ותקראו את פרוטוקול עדי התביעה (נכון להיום למעלה מ-30 אלף עמודים) תגלו שכל עדי ההגנה זיכו כבר את נתניהו, אבל חשיבותו של המשפט היא שכל הפשעים של מערכת המשפט והמשטרה נחשפים למי שלא עוצם את עיניו וסותם את אוזניו, ולכן אני דווקא מעדיף שהוא יימשך, ושנראה על דוכן העדים את כל התופרים: את שי ניצן, את רוני אלשייך, את אביחי מנדלבליט, את האמא של הבן של ליאת בן ארי – את כולם.
אבל.
–
תסלחו לי אם אחזור שניה להגדרת הדמוקרטיה. אתם יודעים את זה (אמרתי לכם עשר פעמים), אבל אחזור:
“דמוקרטיה (ביוונית – שלטון העם – דמוס-העם, קרטוס-שלטון), היא שיטת משטר שבה רצונם של האזרחים בא לידי ביטוי בדרך של הצבעה”, ותודה לוויקיפדיה (זה לא מובן מאליו, כמו שאומרים) על העקביות שהיא מגלה.
אני מסכים שיש אפשרות ממשית שבה ייבחר מטומטם רשע (נתניהו, טראמפ) או סבא חביב וטוב לב אבל קצת שלומיאל (בני גנץ) אבל זה יותר טוב מאשר מנהיג שלא צריך להיבחר (למשל קים ג’ונג און או יאיר לפיד). בדמוקרטיה מי שבוחר זה העם (שהוא לפעמים מטומטם ולכן לפעמים משלם). מי שנבחר – אולי אני מדלג כאן על כמה שלבים- הוא מי שאומר לראש השב”כ מה לעשות ולא להיפך. ו-אולי צריך לפרט- מי שנבחר מקבל דיווחים מראש השב”כ. ואם ראש השב”כ לא מדווח לראש הממשלה הנבחר את ה-כ-ל, הוא פושע, שלא לומר בוגד.
בגידה, את זה כבר יאיר נתניהו אמר, אבל אחזור:
“וכמו כן, עונש המוות מוטל רק אם המעשים נעשו בתקופה של פעולות איבה צבאיות של ישראל או נגדה (לפי סעיף 96 לחוק העונשין) . במגבלות אלה, על פעולות הבגידה הבאות מוטל עונש מוות:
חרחור מלחמה – ביצוע מעשה המביא בכוונה תחילה נגד ישראל כדי לסייע לאויביה (סעיף 96)
סיוע לאויב במלחמה – ביצוע מעשה המסייע בכוונה לאויב של ישראל במלחמתו נגדה (סעיף 99)
פגיעה בריבונות – שזה הסעיף שאם אנחנו ממש רוצים להעמיד את יאיר לפיד אל מול כיתת יורים (יש ברוך השם עוד הרבה, אבל הוא היה ראש ממשלה אז – בלתי נבחר אמנם אבל היה), בקיצור, זה לא אני המצאתי. יש חוק בישראל שבוגדים צריך להרוג. האם לתלות אותם או להעמיד אותם מול כיתת יורים זאת שאלה אחרת.
אגב כיתת יורים – אתמול שמעתי הגדרה טובה: אצל השמאל חברי כיתת היורים עומדים במעגל.
תחשבו על זה. ובזמן שאתם חושבים מי מוכן להתנדב לשרת בכיתת יורים שמאלנית (שזאת גירסא למנטרה שלי שאם תתמוך במישהו בעיניים עצומות בסוף תתקוף את עצמך -ע”ע סרבנות והשב”כ), בואו נחזור שניה אל השב”כ ואל “מסמך סינוואר”.
–
ובכן, זה שהיה ברור כשמש שסינוואר השתמש בחטופים על מנת לגרום לקרע במדינת ישראל, וכל אלה שתמכו ב”עיסקה בכל מחיר” עשו בדיוק את מה שהוא רצה, זה דבר אחד שכל ילד יכול היה להבין. כל פעם שגיל דיקמן דרש להחזיר את בת הדודה שלו עכשיו הוא גרם לכך שהיא תישאר במנהרות עוד שלושה חודשים. אני בטוח שהוא לא התכוון לזה (כי בניגוד אליכם אני לא קורא מחשבות מדופלם), אבל זאת התוצאה. אתם יודעים מה? אם אתם מרשים לעצמכם להגיד שנתניהו לא רוצה להחזיר את החטופים, אני ארשה לעצמי להגיד שגיל דיקמן לא רוצה לראות את בת דודתו לעולמי עד.
–
אתם תפסיקו לקרוא את מחשבותיו של נתניהו ואני אפסיק לקרוא את המחשבות של גיל דיקמן. נדמה לי שזאת עיסקה הוגנת.
ואם אנחנו מדברים על עסקאות הוגנות, ובכן, מסתבר שאין דבר כזה ולא היה. ואיך אני יודע? לא כי אני קורא את מחשבותיו של יחיא (סליחה, מתיא) סינוואר זצ”ל, אלא כי הוא כתב את זה במסמך, שנפל לידיו של צה”ל (או השב”כ, או לך תדע). במסמך מתואר בפירוט דרך הפעולה (האסטרטגיה, אם תרצו) של סינוואר: החטופים הם קלף מיקוח (כאילו שלא ידענו) שבאמצעותו החמאס יצר שסע בחברה הישראלית, וכל פעם שמכריזים על עיסקה, החברה והצבא יתפוררו עוד קצת. משהו כזה – אתם מוזמנים להביא את הטקסט המקורי ולהראות לי איפה הטעיתי אתכם.
ועכשיו שאתם יודעים את תוכן המסמך, אני מקווה שאתם מסכימים אתי שכל פעם (בד”כ בימי ששי בערב) שאמרתם (העיתונות שלכם, ליתר דיוק) שיש עיסקה ביום שני – מה שעשיתם זה לא פחות מהתעללות רגשית במשפחות החטופים. רק על זה היה צריך לשלוח את רונן בר וניצן אלון לעמוד אל מול הקיר. אם הם טעו בהערכה והיו אופטימיים לגבי העסקאות האלה אפשר היה להקל באשמתם, אבל המסמך של סינוואר היה בידיהם נדמה לי כבר מאז אפריל 24, אז הם י-ד-ע-ו.
–
מי שלא ידע בוודאות שהעסקאות האלה הן הונאה, כי הוא לא קיבל את המסמך, היה ראש הממשלה.
הנבחר. הוא היה יכול לנחש, אבל הוא לא ידע.
מסתבר שראש הממשלה נתניהו לא ידע הרבה דברים. ב-7 באוקטובר הוא לא ידע עד 06:29 (יש גירסא שאומרת עד 06:40) שהחמאס מתכונן לכבוש קיבוץ או שניים, והוא לא ידע שלא יהיה לו חיל אוויר או שב”כ או מטכ”ל, למרות שהוא היה יכול לנחש. מי שהודיע לראש הממשלה שלא יהיה לו שב”כ זאת שיקמה ברסלר, ש-אם אתם קוראים את האמל”קים אתם יודעים – בעלה הוא סגן ראש השב”כ.
השב”כ – שימו לב, בבקשה – לא העביר לראש הממשלה מסמך, שבו יש הוכחה שסינוואר ורונן בר שיתפו פעולה כנגד ראש הממשלה.
וכנגד משפחות החטופים.
–
אז עכשיו אתם מבינים עם מה ראש הממשלה צריך להתעסק כל היום, במקום לנהל את המלחמה ואת יחסינו עם ידידתנו הגדולה, ארה”ב של אמריקה (זה נכון רק מהשבוע שעבר, אגב). מה שמחזיר אותנו של משפט נתניהו ואל היועצת הממשלתית (או המשתלטית, ליתר דיוק) ש-לא יודע אם שמתם לב, שולטת במדינה. מה זאת אומרת שהיא שולטת במדינה? זה שהיא יכולה -ואכן עושה זאת – לעצור כל החלטה או פעולה של הממשלה, בלי לתת הסבר. ולא זו בלבד, חוץ מלעצור פעילות, היועצת המשתלטית יכולה להכריח את הממשלה לעשות דברים, כנגד רצונה.
למשל, הממשלה חושבת שאמנם צריך להמשיך במשפטי נתניהו (להבדיל מועדת החקירה של הרוגלות, למשל), אבל יש בעיה: ראש הממשלה צריך להקדיש את מרבית זמנו לניהול מלחמת התקומה. כמובן שיש מי שיאמר שבמקום לנהל את המלחמה עדיף לעשות בחירות ועסקאות עם יחיא סינוואר (חי או מת), אבל לי (ולמרבית עם ישראל) עדיף שנתניהו יישב בבור ויטפל בחזבאללה מאשר שיישב בבית המשפט המחוזי וינסה להיזכר אם הוא שתה את הסיגרים או עישן את השמפניה. אבל אני -אחזור על מה שאמרתי בהתחלה למי שהחמיץ- אינני היועץ המשפטי ומכיוון שכך ראש הממשלה ייאלץ לעזוב את הקריה, ולמשך 7 שעות, שלוש פעמים בשבוע ולהשאיר את ניהול המלחמה ל-
למי בעצם?
לפני כ-8 שנים, כשהחשדות על השמפניה והצוללות החלו לצוץ, מייד עלתה השאלה האם ראש ממשלה חשוד בפלילים יכול להמשיך לכהן בתפקידו. אני מסכים שאם אנחנו רואים, נניח, פדופיל שבצע מעשים מגונים בילדיו אז הוא איננו יכול להמשיך לגור איתם באותו הבית כי זה מסוכן מדי. מצד שני, אם כל מה שצריך כדי להעיף ראש ממשלה זה להגיד שהוא שותה יותר מדי שמפניה, הרי שכל פקיד או עתונאי יכול לעשות את זה, מתי שבא לו. ואם אתה יכול להעיף את ראש הממשלה בכל רגע שבא לך, מי שנמצא בשלטון זה אתה.
ו”אתה”, במקרה שלנו – היה אביחי מנדלבליט, ש-תקנו אותי אם אני טועה- לא נבחר על ידי העם.
אם ראש הממשלה נתניהו היה מתנהג כפי שמצופה ממנו (מפכ”ל המשטרה רוני אלשייך אמר את זה במפורש, כמפורט באחד האמל”קים מלפני כשנה) הוא היה פורש באיזה עיסקת טיעון. וכנראה שחבל שהוא לא עשה את זה כי אם הוא היה פורש ועושה לביתו, יש לי הרגשה שלמי שהיה מחליף אותו כן היה צבא ושב”כ וחיל האוויר, וכנראה שסינוואר היה עדיין בחיים, וגם בערך 2000 חיילים ואזרחים.
אם נדמה לכם שאמרתי שבשביל להוריד את נתניהו, מישהו (או ליתר דיוק: מישהם) הקריב 2000 איש, הבנתם אותי היטב ובמדויק.
–
אבל אני מעדיף לא לשחק ב”מה היה קורה אילו”. כל מה שאני אומר זה שהשב”כ והיועצת עושים ככל שביכלתם להעיף את ראש הממשלה, או בליגאליזית: לנבצר אותו, ואם אי אפשר לנבצר אותו באופן מוחלט, נתחיל ב-7 שעות ליום שלוש פעמים בשבוע, ונתקדם משם.
–
הלוואי שנתניהו יוכל להעיד בלי חשש. כל רגע שבו המשפט מתנהל (שלא תעזו להפסיק אותו) מוכיח את אשמתם של תופרי התיקים ושולחיהם. המשפט הזה חושף את ערוותן של הפרקליטות והמשטרה (וסליחה עם הפרקליטים והשוטרים בשטח שעושים את עבודתם נאמנה), כך שאני חושב שאסור להפסיק אותו, אבל לא על חשבון חיסול החזבאללה, למשל. אם אני הייתי היורש הששי (נדמה לי) של נסראללה הייתי שמח אם נתניהו היה בבית המשפט ולא בקרייה.
אז נדמה לי שראוי לוותר על זימונו של ראש הממשלה לתקופה שתהיה שקטה ובטוחה יותר, ובינתיים להזמין את שי ניצן, אביחי מנדלבליט, רוני אלשייך ובן כספית (ועוד) להעיד לפנינו. לא נראה לי שאם הספרן הלאומי ייעדר מהדלפק שלו זה יעצור את צה”ל מלתקוף בטריפולי. מכסימום מישהו שירצה להחזיר ספר (או פרוטוקול חקירה בשב”כ) ייאלץ לחזור מאוחר יותר. נדמה לי שיש לי בבית ספר ששאלתי מהספריה בגזית עד היום, ככה שזה כנראה לא קריטי.
הספרן הלאומי שעליו מדובר הוא, אגב, פרקליט המדינה בעבר שי ניצן, שהוא המניאק שהחזיק את הגרון של מנדלבליט (זה מנדלבליט אומר, לא אני) מה שגרם למנדלבליט לשלוח – בלב כבד, אגב – כתב אישום נגד נתניהו. אתם כמובן יודעים את כל זה, אבל מדי פעם כדאי לחזור על עובדות שאתם מתעקשים לא לדעת.
–
אז נתניהו עדיין איתנו, למרות המאמצים הכנים של הדיפ סטייט הישראלי והאמריקאי, מה שמחזיר אותנו אל דונלד טראמפ.
יש הרבה דברים דומים בין ארה”ב וטראמפ, לבין ישראל ונתניהו (למשל, אנחנו בתיקו 3:3 בנסיונות התנקשות שמאורגנים על ידי שרותי הבטחון שלהם), אבל יש הבדל מהותי: כשבבחירות בארה”ב מוכרז מנצח, יש לו מנדט לפטר לא רק את שרי הממשלה, אלא כל פקיד, בכל דרג, שבא לו.
לפני שמונה שנים טראמפ היה קצת ירוק ולא הצליח להשמיד את הדיפ סטייט (או – בלשונו – “לנקז את הביצה”), מה שגרם לו – למשל – למנות כתובע הראשי את וויליאם באר, שחלק מכם כינה בשם “הפודל של טראמפ”. אני לא מומחה לפוליטיקה אמריקאית, אבל כששמעתי (וראיתי) את הוויליאם באר הזה בפעם הראשונה הוא לא נראה ולא נשמע לי באופן מיוחד כטראמפיסט. אם זה מזכיר לכם את נתניהו והפודל שלו אביחי מנדלבליט, אתם כנראה בכיוון.
בסופו של הדבר כשהיה צריך לחקור את הבחירות ההוגנות והנקיות של 2020 (שבהן נולדו 10 מיליון קולות שנעלמו 4 שנים מאוחר יותר), הוויליאם באר הזה עזר למערכת המשפטית לא לחקור את הבחירות האלה. כנראה שטראמפ הוא היחיד שניצח בשלוש מערכות בחירות רצופות, אבל ההבדל בינו ובין נתניהו הוא, שבניגוד לנתניהו (שלא מעז לחשוב על פיטורי היועצת המשפטית שלו), הדבר הראשון שדונלד טראמפ עשה, היה לפטר את התובע הראשי, היהודון שארגן התקפה משפטית על טראמפ ומנע כל חקירה נגד הפושע הסדרתי ג’ו ביידן) מריק גארלנד, ולמנות במקומו את מאט גייטס. מאט גייטס, אני יכול להבטיח לכם, הוא לא פודל.
–
וזה כנראה נכון לגבי שאר המינויים החדשים שלו. לא סתם הוא לבש סרבל של עובד נקיון. יש הרבה זבל ברחובות והגיע הזמן להתחיל לנקות אותו.
ובישראל?
בואו נסתפק בכך שנאמר שה-5 בנובמבר ייזכר כיום שבו דונלד טראמפ פיטר את יואב גלנט.
שבוע טוב, ומי שלא זבל אין לו ממה לחשוש.
בתאוריה, כמובן.
דמרי
טלי גוטליב על מסמך סינוואר
המחשב של סינוואר
בניגוד למה שאמרתי לכם
רוהמ מדליף
גדי טאוב וההדלפות
חגי אמיר והצוללות