אהוד ברק אצל מאיר אגסי ז”ל

אמל”ק (ארוך מדי לא קראתי) מוקצה ראשון – 1.5.23 נא לזרוק לפני הקריאה
–
שלום לזרוקות ולמוקצים שהתקבצו ובאו אל סירת ההצלה. לא להצטופף, יש מקום לכולם, כמעט. אם מישהו מרגיש לא בנוח, אנא דחף את שכנך למיים. אני בטוח שהכרישים יודו לך על התרומה. חוץ מזה 1 במאי שמח, ואני בטוח שתשמחו לדעת שגם המפלגה הלאומית הסוציאליסטית (בראשותו של צייר בינוני שאולי שמעתם עליו) שותפה לכם בחגיגות האלה. או יותר נכון היתה שותפה.
–
עכשיו, אני לא בטוח אם הזכרתי את זה בעבר, אבל האמל”קים שלי נקראים על ידי כ-2 מיליארד קוראים, ולאחרונה הגיעו אלי כמה מיליוני מכתבים נזעמים, ששואלים מדוע האמל”קים הפסיקו. לך תסביר לכל הנודניקים האלה שאני כבר לא חבר בקבוצת “סהר זמיר”, שכידוע שום דבר בעולם לא זז בלי אישור שלה, אבל ככה זה. אני בהחלט מבין את ההמונים הנבערים שאם אתה מספר להם שיש דבר כזה – קבוצת “סהר זמיר” ששולטת בעולם – הם חושבים שזאת תאוריית קונספירציה. לא כולם יודעים הכל כמוני, אז אני מבין למה הם זועמים.
–
אני כמובן לא מתייחס לכל אחד מהמטומטמים (קוראי הנאמנים) האלה, אבל מכתב אחד נגע ללבי. שלח אותו קשיש בשם קלאוס שוואב, שאולי חלק מכם מכיר אותו כמנהל הפורום הכלכלי הגלובלי ומעסיקו של יובל נוח הררי. יתכן שחדי הזכרון מביניכם יודעים שד”ר שוואב – בניגוד מוחלט לעמדתי – יזם את ה”האיפוס (אזרחי העולם יישבו בבית, יקבלו חיסונים כל שבועיים ויהיו מאושרים) הגדול”, שבמסגרתו – בין היתר – הגבולות בין המדינות ובין המינים (הכבשים ישמחו לשמוע) ייעלמו ו-
–
בואו נסכם ונגיד שביני לבין ד”ר שוואב יש כמה אי הבנות.
“מזה כחודשיים” פתח שוואב את מכתבו הנוגע ללב “אני לא יודע מה לעשות. כל בוקר אני מתעורר ומחכה לאמל”ק שלך, והוא איננו. אם אין אמל”ק איך אדע מה המין האנושי חושב, ואיך אוכל לפגוע בו?” המכתב נמשך עוד קצת אבל אני חושב שאתם מבינים את העניין. למשל, ד”ר שוואב בטוח ש-10 מיליון אזרחים ירצו לעבור לסעודיה ולסגור את עצמם במבנה זכוכית בגובה 500 מ’ ובאורך 170 ק”מ, שבשביל לבנות אותו צריך להפסיק את כל הבניה בעולם ל-200 שנה, ולכסות את כל ערב הסעודית בפאנלים סולריים. אני מנסה לחשוב מה יקרה כשתושבי הקומפלכס הזה יחליטו – נניח – להפגין נגד מערכת המשפט הסעודית.
או לגדל תרנגולות בחצר. בקיצור – מי שאוהב חופש (נא לא להיעלב) יחשוב פעמיים אם ללכת לשם ואם במקרה אתם חושבים על רכבות מן הסתם ושכשתגיעו תהיה לכם עבודה – אתם מתחילים להבין אותי.
אם אני צריך לבחור אני מעדיף לגור בכלא שאטה.
–
אז אני מקווה שד”ר שוואב יקבל את המלצתי וירמוז לסעודים שאם יש להם עודפי כסף שיתרמו אותו למטרות נאצלות יותר כמו -נניח- מפלגת העבודה. ועכשיו לענייני דיומא:
במהלך החודשיים שעברו הצטברו אצלי חומרים בשביל כחמישה מיליוני אמל”קים, כך שמן הסתם הקורא הנאמן עלול לחשוד שאני מתחמק מנושא אחד או אלפיים וששתיקה כהודאה. אז מכיוון שבעבר הזכרנו את הרצאתו של ראש הממשלה אהוד ברק בפני “חוג אגסי (ז”ל)” כהוכחה נחרצת לטענותינו: למרבה התמיהה בשביל חלק מאיתנו אהוד ברק מוכיח בנאומו שנתניהו הוא פושע ו(אם לצטט את הנשיא הרצוג) פח זבל שצריך להוריד, בעוד שבשבילי הנאום של אהוד ברק הוא של מישהו שמנסה להוכיח שהוא עצמו בוגד ומבקש מהשופט להכניס אותו לכלא לפני שהוא יגרום נזק בלתי הפיך. אתם כמובן מוזמנים לנתח את האמל”ק הזה ולחשוף איזה אידיוט שטוף מוח אני, רק כדאי אולי שתדעו שלפני כשלוש -טוב, ארבע – שנים אני חשבתי על נתניהו פחות או יותר כמוכם. ועכשיו, רשות הדיבור לאהוד-
–
רק רגע. לפני שניתן לאהוד ברק לדבר, אולי תרשו לי רגע לדבר על הנופלים.
אני מקווה שאתם מסכימים אתי שזה לא ראוי – ואפילו שפל ואכזרי – לבקר את בני משפחותיהם של חללי צה”ל, אבל אולי כדאי להוסיף הסתייגות: אם אב שכול מדבר סרה באב שכול אחר (או בבן שלו), נדמה לי שבזאת הוא איבד את הזכות שלא יבקרו אותו. לא אפרט, אבל מי שטוען שחללי צה”ל עשו משאל והחליטו (ותודה לבן כספית) שבמותם הם ציוו לנו את הדמוקרטיה הוא-
טוב. אני בטוח שאף אחד לא נפל בקרב למען הדיקטטורה.
כן, זאת דוגמא מצויינת לכך שלכל מילה או משפט בעברית פשוטה יש שתי משמעויות הפוכות ומהווה בסיס למסקנות פוליטיות ומוסריות הפוכות לגמרי.
למשל, בשבילי “דמוקרטיה” זה – ותבדקו בוויקיפדיה – שיטת שלטון שבה העם בוחר את נציגיו באמצעות בחירות, בעוד שבשבילכם זוהי ההגדרה של דיקטטורה. אבל אני בטוח שאני מחמיץ משהו.
–
לא, זה לא אני שפתחתי את הנושא הזה. אם אתם רוצים להתלונן על מי שמשתמש בנופלים למטרותיו- נא לפנות אל בן כספית ואהוד (“ביבי מקווה שיום לפני הבחירות אם וארבעה ילדים ייהרגו בפיגוע”) ברק.
מה לעשות, הוא אמר את זה. אני דווקא הייתי מתבייש להגיד על מישהו שהוא רוצה שנשים וילדים ימותו, אבל אהוד ברק כנראה לא. ועכשיו לדברי מר אהוד-
–
אגב, לפני כמה שורות אמרתי שלא מזמן חשבתי כמוכם – אני רק רוצה להבהיר ש”אתם” זה כל מי שלא חושב כמוני – בעיקר בקבוצת סהר זמיר, שמן הסתם האמל”ק הזה ידלוף אליכם בדרך לא דרך.
–
לא, אין לי הסכם הפצה. כבוד היו”ר של קבוצת סהר זמיר אכן איחל לי בהצלחה והביע את רצונו לדבר אתי בעתיד על רוחניות (אמרתי לו שאת הרוחניות הוא מוזמן להשאיר בסהר זמיר) ובודהיזם (שהמלצתי לו לדבר עליה עם ממשלת מיאנמר). עם זאת, הוא עדיין מוזמן להצטרף כי אצלנו באיחוד המוקצות כל הדעות על כל הנושאים פתוחים לדיון (אלא אם כן מישהו מכם ישתלט באמצע הלילה על הקבוצה ויפטור אותי מהאחריות הכבדה). אז סליחה לקורא אהוד ברק על שהמלצנו אותו להמתין.
–
“ההפגנות” פותח אהוד ברק, שזכה בפעם האחרונה ב-0.2 אחוז מקולות המצביעים, את הרצאתו (או אם לדייק, את ההודאה באשמה) “גרמו לכך שהחקיקה הפראית של שלישיית בר”ל (ביבי, רוטמן ולוין) נעצרה” “דמוקרטיה” הוא ממשיך ואומר ותסלחו לי אם אקצר פה ושם “צריכה לדעת להתגונן בפני עצמה”
ביבי ושותפיו (ממשיך אהוד) משתמשים – כמו בגרמניה – בכלים של הדמוקרטיה על מנת להרוס אותה מפנים. אמנם הם נבחרו כחוק, אבל שלטונם אינו לגיטימי בעליל. זוכרים את הפקודה הבלתי חוקית בעליל שחובה על כל חייל לסרב לה? הצעירה הפלסטינים שתוקפת עמדה מבוצרת עם מספריים שאסור לירות עליה? זהו, קוראים יקרים. אהוד ברק משווה את זה לשינוי בחירת השופטים. ע”פ אהוד ברק לא לתת לאסתר חיות להוריש את השלטון ליעקב עמית זה כמו לירות בפלסטינית חמושה במספריים. אני בטוח שבשבילכם זאת אנלוגיה מושלמת. אז רק בשביל הפרוטוקול אני חושב שאסור לחייל לירות בטרוריסטית עם המספריים אבל אני חושב שלאסתר חיות יש יותר מדי כוח ולא זכור לי שהצבעתי עבורה. סליחה על ההפרעה, אהוד. המשך נא:
כל מה שנתניהו רוצה (ממשיך ברק, שאת חלק ממלותיו אאלץ להשמיט) זה לחלץ את עצמו מאימת הדין. הדרך של נתניהו לא להיכנס לכלא היא להיות ראש ממשלה ופה ושם לגרום למלחמה. אתם כמובן מאמינים לברק, והאמת שלפני כמה שנים אולי גם אני הייתי מאמין לניתוח הזה. אבל עכשיו, אחרי יותר משנתיים של משפט, די ברור שההבדל היחידי בין נתניהו וברק הוא שכשנתניהו טען שהוא חף מפשע הפרקליטות פתחה נגדו משפט, וכשברק טען שהוא חף מפשע (למשל לגבי פדופיליה או שלא גילה לעם בישראל מה ערפאת אמר בערבית, למשל) אף אחד לא פתח נגדו במשפט.
–
אולי כי המערכת המשפטית, בראשות בג”ץ, היא בצד שלו? אל תענו לי. אהוד ברק – אם אני מבין את הנאום שלו – חושב שמערכת המשפט צריכה להיות חופשיה (שלא יהיה עליה אף איזון ואף בלם, ושתהיה יכולה לנהל את המשטרה ולפטר ראשי ממשלה) כי היא מורכבת מאנשים נאורים שיפקחו על הבבונים מהכנסת. אבל אל תטעו. גם בג”ץ לא תמיד צודק. היחיד שתמיד צודק (אם תשאלו את אהוד ברק) הוא אהוד ברק:
כשבג”ץ אישר את זכותו של הנאשם נתניהו לרוץ לבחירות ברק התאכזב מבית המשפט, אם כי הוא בטוח שאם היו הפגנות בעד “חוק הנאשם” בית המשפט היה אוזר אומץ ומחליט כמו שצריך. לא לחינם הוא קרא לזה “רגע ווימארי”. רפובליקת ווימאר, למי שלא עוקב אחרי רם בן ברק ויאיר גולן, היתה הדמוקרטיה שאת חוקיה ניצל אדולף היטלר כדי להפוך את גרמניה לדיקטטורה.
אני בטוח ששמתם לב שברק אוהב להשוות את מתנגדיו לנאצים ותומכיהם, אבל כאן הוא משווה את אסתר חיות לביה”מ הגרמני שסייע להיטלר. אני לא רוצה להתווכח עם ברק בשאלה אם אסתר חיות היא נאצית, אבל כשהוא והאידיוטים השימושיים שלו מבקשים מכם לסמוך על שיקול דעתו של בג”ץ – אולי תזכרו שאסתר חיות עלולה לטעות. לא רק חברי הכנסת הם מטומטמים ונאצים בפוטנציה, אם הבנתי את ברק נכון.
–
אם בית המשפט היה מקבל את עצתו של ברק הוא היה מתייחס למדינת ישראל כמו אל בנק. אם מנהל הבנק חשוד במעילה זהו טירוף להאריך את כהונתו. אני לא רוצה להפריע, אבל אחד מיסודות הדמוקרטיה והצדק היא חזקת החפות, ואם מנהל הבנק הואשם במזיד על לא עוול בכפו, צריך לזרוק את מי שהאשים אותו (אם זה נעשה ביודעין ואם אין כלום ולא היה כלום) לכלא – לא לפני משפט, כמובן. עד אז זכותם של בעלי המניות להחליט אם הם מאמינים למנהל הבנק, או לא. וזה נכון לגבי מי שמאשים ראש ממשלה או את מי שמאשימה את בעלה. אני בעד שאשמים ייכנסו לכלא ויופרדו ממשפחותיהם, אבל מי שמאשים את זולתו ללא יסוד ובמזיד, גורם לכך שלא נאמין כשמישהו או מישהי מתלונן או מתלוננת על משהו שקרה באמת. לפרטים אנא פנו אל טלי גוטליב ואהוד ברק. אם אתם מאמינים לו שהביקורים באי של ג’פרי אפשטיין היו בשביל לנגן פסנתר בארבע ידיים, אתם מוזמנים לבחור בו כראש הממשלה הבא, או – כמנהל סניף הבנק באיזור מגוריכם.
–
כמובן שאחרי הרצאה של שעה וחצי אין סיכוי שאעשה חסד לכל דבריו של ברק, אז תסלחו לי אם אדלג על כמה פנינים, כמו למשל הטענה שנתניהו הוא שבוי של המשיחיים המטורפים בן גביר וסמוטריץ’ (בערך כמו שברק היה שבוי של ח”כ עזמי בשארה, לימים קצין טיווח של החזבאללה), או את האכזבה שלו מכך שגוש השמאל לא התאחד (מן הסתם בכך הוא מודה שהוא מאוכזב מכשלונן של המפלגות הערביות) , אבל נזכיר שהוא (ברק) חושב שנתניהו הוא מסוכן ולא שפוי ולכן יש לנקוט בכל האמצעים להעיף אותו. ולא זו בלבד: אסור להתפשר אתו.
אני לא יודע מי מכם היה פעם עם גבו אל הקיר כשאקדח מכוון לרקתו (הרפורמה המשפטית – כך אומר ברק – היא אקדח טעון שמכוון אל רקתותיהן של אסתר חיות והיועצת המשתלטית גלי בהרב מיערה) אבל קצת קשה לי לדמיין מישהו עם אקדח מכוון אל רקתו שלא מוכן להתפשר. אם מישהו מכוון לי אקדח לרקה (או מחזיק אותי בגרון) מן הסתם הייתי מוכן לחשוב על פשרה, אבל אהוד ברק כנראה עשוי מחומר אחר.
–
או שהוא יודע משהו שאנחנו לא (או לא רוצים להודות): שמי ששולט בישראל זה לא הקואליציה, אלא החברים שלו. וזה לא כל כך מופרך, כי ברק והחברים שלו אומרים את זה בגלוי כבר ארבעה חודשים: אם הרפורמה תעבור בג”ץ יפסול את זה וכוחות הבטחון כולם (והם – כולם – הודו בזה בפומבי) יצייתו לאסתר חיות.
רק כדי שנבין אחד את השני: החוק אומר שכוחות הבטחון צריכים לציית לממשלה, אבל אתם (כמו כוחות הבטחון) חושבים שאסור להגביל את בג”ץ ויש לציית לו בלי ביקורת. תקנו אותי אם הגזמתי. העקרון של האיזון בין הרשויות אומר שאין רשות שאין עליה פיקוח, אבל ברק ואתם לא מסכימים אתי. הגזמתי? אנא הראו לי איפה.
לכן, כשברק מדבר על פרשת שר הבטחון יואב גלנט (שהכריז באמצע הלילה שצריך להפסיק את החקיקה כי יש מצב חירום בטחוני) הוא מדגים מי מחזיק אקדח אל מול הרקה של מי:
אם שר בטחון מנצל את העובדה שראש הממשלה שלו נמצא בחו”ל כדי להפוך את מדיניותו המוצהרת, זה נראה לי די מוצדק שראש הממשלה יעיף אותו הביתה. העובדה שיואב גלנט הוא עדיין שר הבטחון (ולא גל הירש) היא ראייה שמי שיש לו אקדח מול הרקה הוא דווקא בנימין נתניהו. כשכוחות הבטחון סיפרו ליואב גלנט שיש מצב חירום בטחוני מן הסתם מי שאיים על מדינת ישראל לא היו החזבאללה אלא חיל האוויר הישראלי.
–
אז אם אתם חושבים לקדם את הרפורמה, אל תתפלאו אם תמצאו את עצמכם במעצר. כוחות הבטחון – ע”פ אהוד ברק -הם שומרי הסף, ממש כמו הפרקליטות, בג”ץ והיועצת המשתלטית. משום כך סבור אהוד ברק שימיו של נתניהו ספורים ואסור להתפשר אתו.
שומרי הסף, בסיועם הפעיל של המפגינים, יעיפו את הפושע הבלתי שפוי נתניהו מהשלטון. כשמהטמה גנדי החל עם המרי האזרחי הבלתי אלים אף אחד לא האמין שהאימפריה הבריטית תתפורר, אבל זה קרה. כשמרטין לותר קינג הכריז על מרי אזרחי בלתי אלים איש לא האמין שהשחורים יזכו לשוויון זכויות אבל זה – טוב, לא ניכנס לזה.
אם אנחנו כבר מדברים על ביטול העבדות, אולי כדאי להזכיר שבית המשפט האמריקאי התנגד לזה. כשעבד אחד – דרד סקוט היה שמו – ביקש להשתחרר מהעבדות, בית המשפט העליון פסל זאת בטענה שעל פי החוקה עבד הוא רכושו של בעליו, וכל עוד אין לסוס זכות עמידה זכויותיהם של בעלי העבדים (שתרמו כל כך הרבה למדינה) צריכות להישמר. לצערנו לינקולן לא הקשיב לבית המשפט ואחרי מלחמת אזרחים העבדות בוטלה. אני בטוח שאתם מאמינים בעליונות בית המשפט ושלעבדים צריכים להיות זכויות כמו של סוסים או עגלות, אבל אולי אני מסלף בטעות את הדעה שלכם, שאומרת (תקנו אותי) שאסור לערער על עליונות בית המשפט.
–
אז אתם חופשיים כמובן להשוות את אהוד ברק למהטמה גנדי, נלסון מנדלה או וינסטון צ’רצ’יל אבל תסלחו לי אם אני אשווה אותו לראש ממשלת בריטניה נוויל צ’מברליין, ההוא שהביא הסכם שלום חתום עם אדולף היטלר. הייתי משווה אותו גם (אם אנחנו כבר מזהים תהליכים) להיטלר, אבל אני לא רוצה להעליב את בנימין נתניהו ודונלד טראמפ.
–
ואם אנחנו מדברים על ארה”ב בעלת בריתנו (פרטים אצל נשיא אפגניסטאן אשרף ע’אני), אולי הגיע הזמן לדבר על הנשיא ביידן. “הנשיא ביידן” אומר אהוד ברק בחיוך די מלגלג “צעיר ממני בחצי שנה, וגם לפני 40 שנה הוא היה צעיר ממני בחצי שנה”
אם אתם רוצים לדעת את מי משניהם אני מעדיף, אומר לכם שאני מעדיף את ביידן כי הוא לא יודע איפה הוא ולוחץ ידיים עם האוויר והוא לא שולט לא בארה”ב ולא במערכת העיכול שלו – בעוד שברק-
אני לא יודע למה כל פעם שאנחנו נתקלים במישהו שנקרא “ברק” זה איכשהו נגמר ברע”ם, אבל זה נראה כמו חוק טבע. לצורך העניין, כשאהוד ברק מדבר על מה ביידן חושב או עושה הוא מתכוון למי שמפעיל אותו. הייתי אומר שזה צ’י שינג פינג נשיא סין, אבל אם אנחנו מדברים על מי שמפעיל אותו באופן יומיומי אני חושב שכולנו יודעים שמדובר בברק אובמה (בסיועה של ד”ר ג’יל ביידן). בכל מקרה, אהוד ברק מדבר על ביידן כאיזה יישות עצמאית שיודעת לפרטים את מה שקורה בישראל ומגלה דאגה לדמוקרטיה במדינה שבה השלטון ממנה שופטים. בעניין הזה אני מסכים אתו בהחלט ואם אתם רוצים לקרוא לארה”ב “דמוקרטיה” ולג’ו ביידן “הנשיא הנבחר” קחו בחשבון שאני לא מסכים אתכם. בכל מקרה, אהוד ברק מבשר לנו בהרצאתו שהנשיא ביידן הוא ציוני דגול וכדאי לנו לתמוך בו כי אם לא יהיה המפלגה הדמוקרטית (שעל פי חוק אסור לה להפסיד בבחירות לעולם) הולכת לכיוון אנטי ישראלי חריף. זה נשמע מדאיג, אבל אם תשאלו אותי, גם השמאל הישראלי הולך בכיוון אנטי ישראלי חריף.
הם מודים בגלוי בכך שהם מנסים (ודי מצליחים) להשמיד את מערך המילואים, את הכלכלה ואת היחסים הדיפלומטיים של ישראל (למי שזוכר את הוידוי הכנה והחושפני של אחד אייבי בנימין), שזה די עונה להגדרה.
בכל מקרה, אומר ברק, ביידן לא ישכב על הגדר בשביל בני בריתו (נשיא אפגניסטאן אשרף ע’אני ישמח לאשר) אבל אם נתנהג איתו בתבונה הוא יודע מה לעשות.
בשלב זה הוא מספר על הנשיא האוקראיני הגיבור וולודימיר זלנסקי, שבניגוד לנשיא אפגניסטאן לא רצה מקלט מדיני וממשיך להרגיע אותנו שאם נתנהג יפה ביידן ייתן גם לנו 50 מיליארד (הסכום היום הוא, אגב, יותר מ-100 מיליארד, למי שסופר) וישראל תפרח ותשגשג כמו אוקראינה. אני בטוח שאתם בעד זה. אבל השורה התחתונה של אהוד ברק ביחס לאמריקאים (אובמה וגב’ ביידן) היא זאת: אנחנו צריכים לתת לאמריקאים להגיע למסקנות בעצמם ו(אני מצטט) “לא להשאיר טביעת אצבעות כאילו עזרנו להם להגיע למסקנות”
–
אני לא יודע אם אתם זוכרים מהאמל”קים הראשונים את שדר הרדיו ג’יימס אובראיין (אני כבר לא שומע אותו שנתיים מאז שהטלפון שלי הפך לרדיו) אבל פעם הוא אמר בשידור לכמה מיליוני מאזינים ש”בניגוד לכל אלה שמתפארים כמה הם אנשים טובים אני תורם לצדקה בסתר”. זה פחות או יותר מה שאהוד ברק עושה פה: אנחנו שולטים בממשלת ארה”ב אבל אל תגלו להם. אז אני בטוח שאהוד ברק יודע שלא רק זרועות הבטחון בכיס שלו אלא גם הממשל האמריקאי (אולי כדאי להזכיר כאן שמפלגתו של אהוד ברק לא עברה את אחוז החסימה לפני שתי מערכות בחירות, ושיאיר גולן זיהה את התהליך בזמן ועבר למפלגת מרץ).
אז כשהרמחט”ף, שר הבטחון, מפקדי חיל האוויר, המשטרה, השב”כ והמוסד תומכים בך בגלוי ונשיא ארה”ב ואשתו תומכים בך (אל תגלו להם) אין פלא שאהוד ברק (0.2 אחוז מקולות המצביעים) יכול להכתיב תנאים לראש הממשלה נתניהו:
-1- אין מנהלים מו”מ עם אקדח טעון על השולחן. למה? (כמו שאמר פעם שמיר) ככה.
-2- גניזת חקיקת הפרא. אין פשרה עם דיקטטורים.
-3- שיוסכם מראש בפומבי ובכתב שרק חוקים שיש עליהם הסכמה רחבה בועדה הנשיאותית יעברו (תקנו אותי אם אני טועה אבל לי זה נשמע כאילו ברק דורש זכות וטו של המיעוט), ותחולתם – רק בכנסת הבאה. למה? ככה.
–
שוב, אם אני למשל הייתי עומד עם הגב לקיר ומישהו מכוון אלי אקדח אל הרקה (כמו שברק מתאר אתהמחנה הדמוקרטי שלו) לא הייתי מכתיב תנאים לההוא עם האקדח ואם הוא היה שואל אותי “למה”? לא הייתי עונה לו: “ככה”, אבל אם לא הבנתם, מי שמחזיק באקדח זה אהוד ברק. אם לפני שנתיים חשנו אי נוחות מסויימת עם מנהיג שקיבל ששה מנדטים, היום המנהיג שלנו מחזיק ב-0 מנדטים (שזה בערך כמות המנדטים של בנט, אגב).
אז לפני ש(קצת כמו הדמוקרטיה) נתפזר, אנא הפיצו את האמל”ק הזה ברחבי העולם, ו-אם אנחנו מדברים על קבוצת סהר זמיר, אני מציע שמישהו מכם יזהיר את חברי הקבוצה הזאת שזה הולך לקרות. אני מניח שחצי קבוצה תפרוש ואז כבוד יו”ר הקבוצה ימחוק את האמל”ק וכולם יוכלו לחזור, חזקים יותר ומאושרים יותר.
-הרבה אושר וזה בסך הכל החירות שלכם, אז אל תקחו את קשה.

Dred Scott v. Sandford (1857) | National Archives
בית המשפט מגן על בעלי העבדים
The Constitution of the United States recognises slaves as property, and pledges the Federal Government to protect it. And Congress cannot exercise any more authority over property of that description than it may constitutionally exercise over property of any other kind.
חוקת ארצות הברית של אמריקה מחשיבה עבדים בתור רכוש וככזה דורשת מן הממשלה הפדרלית להגן עליו. לקונגרס אין רשות להתייחס אל רכוש מסוג זה, כשם שאינה יכולה להשתלט על רכוש מכל סוג אחר.

קצת פרטים מעצבנים עם אחד אלי ציפורי