https://fb.watch/iFhOgUyaWN/
הצד של השופטת בשיחתנו האקראית (בחסותה של חברת קבוצת סהר זמיר, תושבת סן פרנציסקו ואזרחית מודאגת)
–
אמל”ק (ארוך מדי לא קראתי) 16.2.23 מיוחד וסודי אביותר.
-שלום לנשיאהת ביה”מש העליון בדימוס, הגב’ דורית ביניש. אם לא קשה לך, אני הגידי לי תודה שפיניתי חלק מזמני היקר על מנת לדבר עם אשה פשוטה וחלשה כמוך-
-מה?
–
-אה, סליחה. לוחשים לי כאן שהכבוד הוא שלי ושלמען בריאותי עדיף שאתן לשופטת בדימוס קצת כבוד.
-אז או קי, כבוד הנשיאה בדימוס. כולי אוזן.
–
-אהה. משבר חוקתי. נשמע מדאיג. את מוכנה לפרט?
-כלומר, את לא רואה זאת כרפורמה אלא כ”שינוי המשטר”. אני יכול להניח שאת מרוצה מהמשטר הקיים ושאם מישהו ישנה אות-
-רק רציתי להיות בטוח. כי-
-הבנתי. בישראל אין מי שיבטיח את זכויות האדם, כי אין לנו שני בתים ואין לנו חוקה-

-נשמע רציני. ז”א, בית המשפט העליון הוא קו ההגנה האחרון של האזרח הפשוט, כמוני למשל.
–
-1992? תודה. אני רוצה להבין את התפתחות מערכת המשפט בפקספקטיבה היסטורית. ובכן בשנה הזאת – תקני אותי אם אני סוטה – זכינו לחוק כבוד האדם וחירותו ואם אני מבין אותך נכון – עד 1992 כל החירות והכבוד שהיו לי ולשכמותי היו רק בזכותך. פספסתי משהו?
-אז החשיבות שלך כשופטת עליונה ומיטיבה הצטמצמה קצת ב-92?
-אהה. הם רק מחוקקים וחלק מהם הם אנשים פשוטים שהמוסריות שלהם לא משהו. לא, אני בהחלט מבין את הטיעון שלך. זה שהם מחוקקים זה לא אומר שצריך לאפשר להם ל-
-סליחה. לפעמים אני נסחף קצת מעבר לדרגת השכר שלי. המשיכי בבקשה.
–
-1995. אז הוחלט – זה השופט ברק שהחליט?
-רק רציתי לוודא. מאחר ויש לנו חוק יסוד לכבוד האדם וחירותו, הנשיא אהרון ברק החליט- ב-1995 – שיש לביה”מ העליון ברשותו זכות- שמעת פעם את האימרה “אין זכות ללא אחריות?”
–
-רק רציתי לוודא. ובכן, אם הבבונים (סליחה, המחוקקים) כותבים חוק, החל מ-1995 ביה”מ העליון יכול לתקן ולבטל אותו אם הוא סותר את חוק כבוד האדם וחירותו.
האם כבודה שמעה על “הפרדת הרשויות?” –
–
-סליחה, כי חשבתי שיש לי משהו באוזן. ככה זה, כשעובדים בגינה לפעמים נכנס חול- לא אבזבז את זמנך על זוטות.
-אז אני מבין שאת מתפלאת על כך שיש הטוענים שאסור לשופטים לבטל חוקים. אישית תמיד חשבתי שהפרדת רשויות פירושה שהמחוקק יכתוב חוקים והשופט ישפוט על פיהם, אבל שכנעת אותי. גם אם יש תפקידים תאורטיים, אין שום סיבה להכניס אנשים לקוביות. למשל, אם אני מבין אותך נכון – זה בהחלט הגיוני וסביר שסדרני הכנסת ינהלו את ישיבות חעדת חוקה, חוק ומשפט ואין מניעה שח”כ שמחה רוטמן יזרוק את ח”כ יוראי להב-הרסאנו החוצה כי הוא קופץ על שולחנות. פספסתי משהו?
–
-תודה. אנא המשיכי, אבל לאט ובשפה פשוטה.
-אהה. אז כמה מפלגות מסויימות מצד מאד מסויים לא הבינו אתכם ולא התאים להם – ברור. זה לא שאתם בצד מסויים של המפה הפוליטית. זה רק צירוף מקרים שצד אחד רוצה לעצור אתכם והצד השני מוכן לעמוד מול כיתת יורים בשבילכם.
–
-ככל ששיחתנו נמשכת אני לומד דברים חדשים.
-זה לא אמריקה שבה יש איזונים ובלמים. אם בית המשפט לא יוכל להתערב. בישראל – המפגרת, יש להוסיף – כל הכוח יהיה בידי הממשלה שמושלת ללא מיצרים בכנסת. רק רגע, אני לא אני לא מספיק לקלוט את כל האינפורמציה החדשה הזאת, סליחה.
–
-תודה. לפני שנפרט איך צריך לבחור שופטים, תסלחי אם אספר לך איך אצלנו בשכבות הנמוכות אנו רואים את מערכת המשפט. העקרון הראשון – נדמה לי שמי שהמציא אותו הוא גנן בשם דני שכנר- אומר שהחוק הוא רק המלצה.
כלומר, זכותו של כל אזרח להפר את החוק אם הוא מוכן לשאת בתוצאה. גם אם יהיה חוק שאסור להפר חוקים, אין שום דרך לכפות את החוק הזה ומי שרוצה לעבור על החוק יעשה זאת. אם הוא ייענש בחומרה מספקת – פעם הבאה הוא לא יעשה זאת. במיוחד אם הוא מת.
את מכירה את התאוריה הזאת?
-כן, זה מה שחשבתי. ב-1995 אהרן ברק ניסה את התאוריה זאת הלכה למעשה (הוא עצמו הודה בזה בפני דרור חוטר ישי למי שזוכר) ולמעשה אסתר חיות עד היום ממשיכה להיות עבריינית. אלא אם כן יש לך מילה אחרת למי שפועל מחוץ לחוק.
אז זה לגבי תיאוריית “החוק כהמלצה”. שאלות עד כאן?
–
-תודה. עוד עקרון חוקתי (לא, אני אחזיר לך את רשות הדיבור מייד) שאני בטוח ששמעת עליו קשור ביחס בין האזרח הקטן לרשות. קחי עפרון ותרשמי: לאזרח מותר לעשות הכל, כל עוד החוק לא אוסר זאת. לרשות אסור לעשות כלום, אלא אם החוק מתיר לה לעשות זאת. מקובל עלייך?
יופי, אז עכשיו את מבינה למה האזרח הקטן-
-סליחה. שכחתי לרגע שאני האזרח הקטן. המשיכי בזמנך החופשי. אני אשתדל לא להפריע.
–
-אני מבין. לדעתך (ששווה בערך 400 אלף דעות כמו שלי) השיטה שלנו לבחירת שופטים היא די טובה (עובדה שהשופטת דורית ביניש נבחרה). אין שיטה מושלמת, כמובן. הועדה שלנו מורכבת מ-9 חברים. 4 פוליטיקאים (2 מהממשלה, 2 ח”כפשים), ו-5 משפטנים (3 שופטים ושני חברי לשכת עורכי הדין-
-נשמע הגיוני, מה שאת אומרת. משפטנים צריכים למנות שופטים כמו שרופאים- או סדרני הכנסת-
-אה, סליחה. שכחתי את מקומי לרגע.
אני מסכים עם העקרון. תזכירי לי להציע חוק שבו האסירים יבחרו את הסוהרים. אז אני מבין שאת נגד ה(כלשונך) “כאילו רפורמה” הזאת. אני מבין. אם לממשלה יש 61 קולות היא שולטת בכנסת באופן מוחלט ומישהו (כמוך למשל) חייב לאזן את הכוח הבלתי מוגבל הזה. אני בכיוון?
–
-שליטה בלתי מוחלטת. הבנתי. צריך איכשהו להחליש את הממשלה ולחזק את בית המחוק- סתם מתוך סקרנות: למה היו חמש מערכות בחירות בשלוש שנים?
-או קי. לא ממש שכנעת אותי שהממשלה שולטת בכנסת, אבל כמו שאבו טבלה נוהג לומר: יאללה נוזרום איתך. אז את מפחדת שאם הפוליטיקאים ימנו את השופטים, כל השופטים – ואלה שהולכים להיות שופטים – ידאגו לפסוק ולדבר בצורה שלא תעצבן אותם. הם צריכים להיות מה שבמפא”י היה נהוג לכנות “אנ”ש” (אנשי שלומנו) ויפחדו לפסוק לפי מצפונם. אני מבין אותך נכון?
–
-אני בטח שכבוד השופטת שמעה את השמועות המרושעות והשקריות על מה שנקרא “האנוסים” (אלה באקדמיה, במערכת המשפט, בצבא ועוד שמפחדים להגיד שהם בבונים)- שמעת על זה. זה לא מטריד אותך כל עוד זה משתיק ימנים.
-או קי. לא אכניס לך מילים לפה. אז את רואה מצב שבו במקום שאנשים יפחדו ממך, הם יפחדו מחברי הכנסת. שמעת על האפשרות שמדי פעם יש בחירות ושמדי פעם הממשלה מתחלפ-
–
-אני מוכרח להסכים אתך. יש סכנה שהפעם זה ייעצר. אני מסכים אתך שהממשלה הנוכחית מזכירה קצת את ממשלת גרמניה בשנות השלושים והבחירות הקרובות תבוטלנ-
-אה, סליחה. יש לי בעיה באוזניים. מה שמטריד אותך זה שבשלושים השנים הבאות לא תהיה ממשלת שמאל, כי שמאלנים לא עושים מספיק ילדים, וכל הילדים יעברו חינוך-
-אני לא מבין איך זה בעיה, אבל יאללה נוזרום. אם בשלושים השנים הבאות הימין ימנה שופטים אז מי ידאג לסודנים בדרום תל אביב ויעצור אותם מלמרר את חייהם של הבבוני-
–
-סליחה, תושבי דרום תל אביב הם אזרחים פריבילגיים שצריך להעמיד אותם במקומם. מסכים בהחלט. אז אני מבין שחשוב לתת כוח לבית המשפט העליון, כי הבוחר ושליחיו הם באופן מובנה אנשים מושחתים. ואם אנחנו כבר בתנופה, אני מבין שיש לך בעיה עם מעמדם של היועצים המשפטיים. אני מבין נכון?
-אכן. אז לדעתך – תקני אותי אם תעיתי או תהיתי – מעמדם של היועצים המשפטיים היום הוא בדיוק מה שצריך להיות, והרפורמה-
-כן. אני מתחיל להבין את ההגיון שלך: אם ליועץ הממשלתי לא יהיה כוח, הכנסת והממשלה יעשו מה שהם רוצים וזה פתח לאסו-
–
-סליחה, כבודה. שמעת פעם על דמוקרטיה? את מודעת לזה שאם הבוחר מתאכזב מן הנבחר אז בבחירות הבאות הוא לא יבחר בו?
-כי לרגע חשבתי ששכחת. אז לדעתך פסיקתו של היועץ המשפטי היא מחייבת כי הוא מבין את החוק והמחוקק לא-
-תודה. יכול להיות שהעברית שלי לא מספיק מעודכנת. אני תמיד חשבתי ש”יועץ” זה זה שנותן עצות, אבל העברית מתפתחת וכמו שאמרו אהוד מנור ומתי כספי – ולא הכירה את דמותה עם עלות השחר-
–
אז אם נחזור רגע אל היועץ, הוא אמור להיות בלתי תלוי מבחינה פוליטית. אם הוא תלוי הוא לא יהיה כנה אלא יכופף את יושרתו המקצועית ויהיה סמרטוט של השר. אני מדייק?
–
-יופי. לא רציתי שתתחילי לספר בבכל העולם שהגנן הדפוק הזה דני שכנר מוציא דברים שלך מהקשרם. בהקשר זה את מביאה את הדוגמא שלא מזמן שר עם גליון הרשעות בלתי נגמר- כמובן (אם אני מבין אותך) שזה כמובן וסביר בלתי הגיוני שראש הממשלה יוכל למנות שר כזה ומשום שחשוב שהשופטים והיועמ”ש – או יועמ”שית – יהיו חזקים. אסור ששרים יעשו מה שבראש שלהם. אם אנחנו לא נמנה ונפטר שרים, כל אחד-
-תודה. אני לתומי חשבתי שאם ועדת הבחירות לא פסלה אותו אז 400 אלף בוחרי ש”ס יכולים להניח שהוא יכול להיות שר, אבל מה אני מבין ביוונית. סליחה?
–
-כן, השמיעה שלי לא משהו. את מעלה בראשך תרחיש לגמרי לא דימיוני שמחר (ואם לא מחר אז מחרתיים, כמאמר השיר) ראש הממשלה ימנו את בנו כיורשו. מי יעצור אותו?
-אני מסכים שאם יקרה משהו כזה, מישהו צריך לעצור אותו. אישית נראה לי שאם ראש הממשלה יחליט למנות את בנו (או את הסוס שלו) כיורשו, העם מן הסתם יצביע נגד זה (אלא אם כן הם אוהבים סוסים וסומכים עליהם), אבל אם כבר אנחנו מדברים על תרחיש שבו – נניח – שופט עליון (נניח אחד אהרון ברק) עוזר לאשתו להתמנות כנשיאת בין הדין לעבודה- היפותטי לגמרי, כמובן-
–
-או קי, לא אשאל אותך על מר ביניש, בעלך.
-בקיצור- יש הבדל מובהק בין המוסריות של אנשי מערכת המשפט הטהורים והפולטיקאים המושחתים. הבנתי.
-ברור. איזה מזל שהיה לנו יועץ ממשלתי הגון וערכי (שפרקליט המדינה עזר לו להיות ערכי עם אצבעות על הגרון) שלא פחד להביע את דעתו האובייקטיבית והלא משוחדת על ראש הממשלה המושחת. אני לא מעז לחשוב מה היה קורה אם היועץ המשפטי היה מישרת אמון כמו שהרפורמיסטים האלה מציעים. הבנתי אותך או שאני מסלף משהו?
-יופי. אני לא יודע איך להגיד לך את זה בלי להעליב אותך ואת שאר מערכת השיפוט, אבל בכל אופן – אני מקווה שאת שותפה לשמחתי שבנימין נתניהו עומד למשפט. אם שי ניצן לא היה אוחז בגרון של היועמ”ש לא היינו זוכים לראות ממקור ראשון איך המערכת המשפטית עובדת. ורק מתוך סקרנות: האם המערכת המשפטית – כפי שמשתקפת המשפט נתניהו – ראויה שישמרו עליה כפי שהיא?
-לא, אני שואל כי נראה לי שאת בעד הבאה לדין של ראש ממשלה בלי ראיות, וגם נדמה לי שאת מאושרת מכך שחוקרי המשטרה מתעללים בעדים ומאיימים עליהם-
-כשחוטבים עצים עפים שבב-

-מה?
-רגע, עוד לא התחלנו.
–
-דברת עם ההנהלה החדשה של קבוצת סהר זמיר?
-פגיעה ברגשות?
-ציניות? אני מבין. גם חטאתי וגם פשעתי.
אני מבטיח. השיחה הזאת לא התקיימה. אם מישהו ישאל אותי אם דברתי עם השופטת בדימוס דורית בייניש אני אשמח להכחיש זאת.
על פי הרפורמה החדשה בקבוצת סהר זמיר אני מחוייב לבטא את הקונצנזוס של הרוב, לדבר בנימוס (אלא אם כן הנושא הוא ביבי והבבונים הפשיסטים שתומכים בו) והכי חשוב -ציניות זה אלימות ואני נגד.
–
אז מהיום קוראים אותי אבן טבלה ג’וניור ואני מפטיח לוזרום עם הקונצנזוס ולא להפגיע ברוגשות של אף אחד. יאללה להתראות. אל תדאגי, אני לא מעז להסתכסך עם השו אסמו המועלם החדש של קפוצת סהר זמיר. אל תדאגי. לא דיברנו אנחנו.
להתראות באמל”ק הבא שבו מן הסתם אכתוב על עוגות וחתולים, ואיך אסור לערבב אותם.