1.8.21
שלום לכל המחוסנים והחסונות.
כמו ששמתם לב לא רציתי להפריע לכם יותר מדי בזמן האחרון, אבל היות וזכינו במדליית זהב בהתעמלות קרקע גברים, מן הסתם אין לי ברירה אלא להתייחס להתעמלות (לאו דווקא קרקע)נשים. אני בטוח שכמעט לכולנו יש נכדות, ואני בטוח שחלק מהן הן בעלות נטיות אתלטיות. מכיוון שבמדינת ישראל כל פעם שמישהו מביא מדליה נשיא המדינה נאלץ לעצור הכל ולהתקשר אל הזוכה, אני בהחלט מבין למה ספורטאי ישראל הם כל כך מתחשבים בסדר יומו העמוס של הנשיא ולא מטרידים אותו יותר מדי.
עוד אחת שגילתה התחשבות בסדר יומו העמוס של הנשיא (במקרה הזה ג’ו ביידן) היא המתעמלת סימון ביילס. היות והיא זכתה ב-27 מדליות זהב בקריירה שלה, אפשר רק לומר שאם הנשיא האמריקאי (במקרה שלה טראמפ) היה צריך להתקשר אליה כל פעם שהיא זוכה במדליה אולי לא היה לו זמן להרוס את ארה”ב. נו, שוין.
בכל מקרה, אם נכדה שלכם הולכת להתעמלות נשים, אולי כדאי שתבדקו מי המאמן והרופא שאחראים על הנכדה, כי במקרה של סימון ביילס ההורים לא ממש בדקו, וכתוצאה מכך סימון ביילס וחברותיה היו חשופות להתעללות מינית מתמשכת בידי רופא הנבחרת האמריקאית, אחד ד”ר לארי נסאר.
שמתי לב שגב’ ביילס קיבלה הרבה ביקורת על שהפקירה את חברותיה בשדה הקרב – ואני מסכים שחלק גדול מההערצה שמגיעה לספורטאים קשור ליכולת המנטלית שלהם – אבל היא כאמור לא היחידה שהשווי של החיים שלה קצת ירד לאחרונה (שלושת החיים השחורים שהחמיצו פנדלים אחד אחרי השני למען אנגליה הם דוגמא אחת מני די הרבה). עם זאת, ההורים שלי לא שלחו אותי להתעמלות נשים ולא זכיתי לפגוש את ד”ר נסאר, כך שאין לי יותר מדי טענות אליה.
–
אני לא יודע מה אתכם או אתכן, אבל תמיד הרגשתי קצת לא נוח למראה גמדיות בנות 13 כמו אולגה קורבוט ונדיה קומאנץ’ – ואכן עיון ביומנה של האחרונה מאשש את מה שכל מי שעיניו בראשו מבין: התעמלות נשים זה ענף שהומצא ע”י פדופילים למען פדופילים. מה שמזכיר לי לברך מקרב הלב את ארטיום דולגופיאט על הגאווה שהוא העניק לי אישית. אמנם פעם אחרונה שהלכתי על הידיים היא לפני 49 שנה (ותודה לעקיבא וילנד על התיעוד) אבל אני מרגיש כאילו אני אישית זכיתי בזהב.
–
ועכשיו למדע. כפי שצופינו היקרים בוודאי שמו לב, האולימפיאדה מלמדת אותנו שלא כל בני האדם שווים. אני מסכים שעקרונית כל החיים (האנושיים) שווים, אבל למרבה הצער השוויון הזה נגמר ברגע שהאקדח יורה. בדרך כלל חיים שחורים שווים יותר בסיומו של מירוץ ל-100 מ’, בעוד שחיים לבנים שווים יותר בסיומו של משחה ל-100 מ’. חיים יהודים, אגב, שווים הרבה פחות במקרה של האולימפיאדה. אני בטוח שתסכימו אתי שקצת קשה להתווכח עם העובדות האלה, ויש מי שיטען שזה לא קשור לגנטיקה, כי אם לחינוך ולתרבות – אם כי קצת קשה להסביר למה בקפיצות ובכדורסל השחורים טובים יותר ולמה בשחיה הלבנים טובים יותר. אבל אפשר לנסות. השחורים ברחו מהכלבים של בעלי העבדים ואילו הלבנים טובים בשחיה כי מדי פעם ספינות פאר כמו האטלנטיק טובעות. יכול להיות.
–
יכול להיות גם שהיהודים קיבלו יותר פרסי נובל במקצועות הליבה מאשר כל השחורים שחיו על פני כדור הארץ מאז היווצרותו כי הם לא נתקבלו לנבחרות השחיה או הריצה. אבל יכול להיות שיש פה משהו גנטי. אני לא יודע, וגם אתם לא. הניחוש שלי הוא שגנטית היהודי הממוצע יותר מתאים לפיזיקה מאשר הסומאלי הממוצע, אבל אסור להגיד את זה, אז תשכחו שהעליתי את האפשרות הזאת. מה שכן, בניגוד לי, ג’יימס ווטסון כן העלה את האפשרות הזאת.
–
למי שלא מכיר את ג’יימס ווטסון, הבחור (ביחד עם אחד פרנסיס קריק) גילה את מבנה מולקולת הדי אן איי (‘חלזונית כפולה’ או בלעז ‘דאבל הליקס’) ב-1956. נכון ש’כל מדען עומד על כתפיים של ענקים’, כמו שאומרים (במקרה של ווטסון וקריק הם ‘שאלו’ תמונת אקס ריי שצילמה מדענית בשם רוזלינד פרנקלין ובלי רשותה בנו את התאוריה שבזכותה זכו לתהילת עולם), אבל אני חושב שאפשר להסכים שווטסון וקריק (עם התרומה של ‘רוזי’ פרנקלין) הרוויחו את התהילה ביושר. מומלץ בהחלט לקרוא את הספר “דה דאבל הליקס” שבו ווטסון מתאר בלשון ציורית ופוליטקלי אנקורקטית את הרפתקאותיו של מדען אמריקאי צעיר באנגליה של שנות ה-50.
–
מה שמביא אותנו לג’ניפר דודנה. אני יודע שזה קצת חדש מהתנור, ויש להניח שעם הזמן הסיפור עלול להשתנות, אבל ג’ניפר דודנה היא כנראה ה”אמא” של מה שנקרא “קריספר”. גם אני לא ידעתי מה זה עד לפני שבועיים (ואני עדיין לא ממש יודע), אבל קריספר זה מספריים גנטיים שהחיידקים המציאו על מנת להילחם בנגיפים. החיידק שמותקף על ידי הנגיף מזהה את הרצף הגנטי שפלש אליו, מסמן אותו ומחסל אותו. אם זה נשמע לכם כאילו החיידק הוא אינטליגנטי וערמומי אני לא אתווכח אתכם, אבל ג’ניפר דודנה היא גם וגם, מה שהביא לחיסונים שמהם אנו נהנים (?)היום.
–
אולי כדאי להוסיף כאן שג’ניפר דודנה בחרה בקריירה שלה לאחר שקראה את ספרו של ווטסון ‘דה דאבל הליקס’, כך שאפשר לומר שהיא עומדת על הכתפיים של, בין היתר, ג’יימס ווטסון.
אולי כדאי עוד להוסיף שג’יימס ווטסון עדיין אתנו (בן 93) והיה שותף להרבה תגליות והישגים (בין היתר במיפוי הגנום האנושי). עם זאת, הוא פוטר מהמעבדה שהוא ניהל משהו כמו 30 שנה, כי פה ושם הוא מלמל שיש הבדלים גנטיים בין הגזעים. על פי הספר שממנו אני קוטף אוכמניות בשבילכם (‘שוברת הקוד’ מאת וולטר איזקסון) ווטסון ודודנה משתפים דעות ופעולה כבר שנים רבות, והיא ניסתה לשכנע אותו שהוא לא יכול לדבר כך וכו’, אבל ג’יימס ווטסון (שלא מעט מדענים מכנים בשם ‘היטלר’) לא הצליח להביא את עצמו להודות שהוא טועה. כנראה כי הוא לא.
–
כל הקטע של האינטליגנציה של גזעים אלה או אחרים לא היה מטריד אותי אלמלא תנועות כמו “בי אל אמ” לא היו דוחפות לי אותו אל האף. לי נראה שכל אורגניזם ביקום צריך להיות חופשי לבחור את עיסוקיו ואת תחביביו, אבל יש מי שמטריד אותו שבגמר 100 חתירה אין אף שחיין שחור. אישית אין לי בעיה עם זה שבליגת האן בי איי אין מספיק לבנים, אבל אם הבדלים בין הגזעים כל כך חשובים לכם, אז בבקשה – בואו נדבר על זה. אישית הייתי מעדיף שהאנרגיה הזאת תתועל למצוא תרופות וחיסונים, אבל אם מה שחשוב לכם זה צבע העור – מי אני שאתווכח.