01.05.21
אחד במאי שמח לפורום ותודה מיוחדת לאיש שלימד אותנו לעשות יפתח.
–
למי שלא הבין, “לעשות יפתח” זה משהו שכולנו עושים. אף אחד (חוץ ממני כמובן) לא יודע הכל, ובכל זאת לכולנו יש דעות ואנחנו מקבלים החלטות על בסיס של מידע חלקי. וזאת לא רק גרטה טומברג.
אני לא רוצה לסכסך, אבל אם נפשפש בעברנו ניזכר בעוד אישיות ששכנעה אותנו כי העתיד באופן חד משמעי הולך בכיוון מסויים. קראו לו – אני בטוח שאתם זוכרים בערגה – קארל מרקס. הוא אכן הוכיח באופן מדעי שאם נחריב את העולם הישן, עולם חדש יקום שבו (אם הבנתי נכון) הכל יהיה טוב, אז יללה לעבודה. תקנו אותי אם אני טועה, אבל קרל מרקס טעה, ואם מרקס טעה נראה לי שגרטה טונברג עלולה (בסבירות נמוכה) לטעות גם היא. טל שכנר, אגב, לא מסכים עם הניתוח הזה (מה שמוכיח שאני מחנך דגול).
כזכור לכם, לא מזמן השוויתי כמה מבני דודינו בני האנוש לידידינו הכלבים. כלבים, אני בטוח ששמתם לב, הם בעלי חיים רגשניים. בגלל זה אנחנו אוהבים אותם. עם זאת, לא הייתי נותן לכלב הממוצע לחצות את הכביש או לפתח חיסון לקורונה. בשביל זה יש בני אנוש. בן האנוש, אם זכה בחינוך ראוי, נוטה לעיין בעובדות שמגיעות אליו ללא הרף, ולאחר ששקל חלק מהן, מחליט מה שמחליט. הכלב, לעומת זאת, נוטה לנבוח. במונחים שלנו האדם “עושה יפתח” (מקבל החלטה על בסיס מידע חלקי) בעוד שהכלב “עושה לברון”.
לברון ג’יימס, כזכור לכם, הוא הכדורסלן העליון שאיים על שוטר שהרג כלבה (סליחה, נערה תמימה או באמריקאית: ביץ’) ש-אם היה מחכה עוד 10 שניות היו היה מגלה- עמדה לדקור נערה אחרת. במילים אחרות, לברון ג’יימס ראוי לתואר כלב, ועם הכלבים הסליחה.
ראוי להוסיף כאן שאין לי שום דבר נגד כלבים, ותופתעו לשמוע שכמה מידידי הפחות טובים הם אמנם הולכי על ארבע. עם זאת – אני לא מצפה מכלב שיחשוב לפני שהוא מצייץ בטוויטר. אבל נראה לי שחלק מכם חושב שהאדם השחור (בין אם הוא כוכב כדורסל או ילדה מאומצת) הוא ברמה שכלית ורגשית של כלב, אלא אם כן משהו הלך לאיבוד בתרגום.
–
אבל לא זה הנושא.
הנושא שהעלה יפתח הוא – כאמור – כדור הארץ. האם הוא מתחמם, ואם אכן כן – מה עלינו לעשות. אני חייב לציין (תופתעו) שאני מסכים עם יפתח כמעט בכל מילה, אבל אולי כדאי להוסיף שהסכמתי גם עם ריצ’רד אטנבורו (שמחזיק בדעות הפוכות) בפעם האחרונה ששמעתי אותו, ועם בני הקטן טל שמחזיק בראשו חצי מויקיפדיה, מה שמקשה את הדיון במידה מסויימת. ובכל זאת, אם אני מוכרח להביע דיעה אציין שזה די בולשיט והסיבה היא פשוטה: אם אוסרים לך להגיד משהו או לחשוב משהו – זה בסבירות גבוהה נכון. זה נכון לגבי החיסונים, או הבחירות, או הלפטופ של ביידן, או כל נושא אחר. מי שלא רוצה לדבר על משהו, יש לו משהו להסתיר.
אבל, איש באמונתו יחיה.
–
אגב אמונה, אולי כדאי לחזור לכמה מונחי יסוד. אמונה – אם נרדמתם בשיעור הקודם – היא בסך הכל קבלה בלי בדיקה. אם מישהו אומר לך משהו (“העולם מתחמם”, “יש לך סרטן” או “השוטר חנק”) אתה או בודק או מקבל. בהגדרה אי אפשר לבדוק הכל, וכך נולדה האמונה. לשמחתנו למין האנושי יש קצת פחות אמונה מלכלבים, למשל, מה שאיפשר את המדע ומחזיר אותנו לגרטה טומברג.
–
היחסים שלי עם גרטה – אני בטוח ששמתם לב – הם קצת מורכבים. כמו מרבית שבעה ומשהו מיליארד תושבי כדור הארץ ששרדו את הקורונה ואת ההתחממות הגלובלית, גם אני שומע את גרטה טומברג יותר מאשר היא שומעת אותי. קצת חבל, כי אם היא היתה מקשיבה לי העולם היה חוסך 37 טריליון דולר, אבל ככה זה. בכל מקרה, גרטה טוענת חזור וטחון (לא טעות הדפסה) שהיא לא רוצה שנקשיב לה. היא בכלל רוצה לחזור לבית הספר וללמוד מה שהיא עדיין לא יודעת (שזה די מעט אם הבנתי אותה נכון). והיא רוצה שנקשיב למדענים.
המדע, אולי כדאי להוסיף למי שמנמנם בפינה, הוא מתודיקה שמבוססת על ספק. אני לא חושב שיש מדען רציני שחושב שצריך לקבל את דעתו בלי ספק (סביר או לא).
עוד אפשר לחלק את המדע לשניים: אחד – הבנת ההווה והעבר, שתיים – ניחוש לגבי העתיד. ראוי להוסיף שהמדע איננו בעקרון מקצוע של המלצות. כשמדען אומר שמומלץ להימנע משתיית ליזול הוא בסך הכל מספר לנו שזה כנראה יהרוג אותנו. מי שרוצה למות, שישתה ליזול. אם זה מזכיר לכם את החוק (אתם מוזמנים להפר אותו אם אתם מוכנים לשאת בתוצאות) כנראה שלמדתם משהו ויש תקווה.
–
ראינו במשפטו של השוטר דריק צ’ובין שמדענים ומשפטנים מהוללים יכולים לא להסכים בלי שהמוניטין שלהם ייפגע כהוא זה, וראינו שבאופן מפתיע אנשים נוטים להאמין למדענים ולעדים שהם עצמם בחרו. ראינו גם שכלכלנים יכולים לזכות בפרס נובל על תאוריות שמנוגדות ב-180 מעלות. מה שאני מנסה להגיד זה מה שמדענים אמיתיים מבינים: הכל בספק, זאת רק שאלה של מידה. בדרך כלל אפשר להכליל ולומר שמדע שעוסק בעבר (ובהווה) מחפש אמת אחת, ואילו מדע שעוסק בעתיד (מודלים ותחזיות) הוא בהגדרה אינו מדוייק, וכדי ליצור מודל אנחנו בהכרח מתעלמים ממידע ועובדות (אחרת לעולם לא נסיים את בנייתו). ובכל זאת, יש דברים שאנחנו יכולים לחזות בסבירות גבוהה (למשל, איפה יהיה הירח בעוד מליון שנה), ויש דברים שקשה לחזות (למשל, אם יהיה גשם בשעוד שבוע). עתיד האקלים, תרשו לי לנחש, שייך לקטגוריה השניה. ועם זאת, כולנו חזאים (טובים יותר או פחות) וכולנו פועלים בערפל קרב. עוברים במעבר חציה למרות שיש נהגים מטורפים, למשל. או מתחתנים עם שרה נתניהו, או עם בנימין נתניהו. אם אתה מרגיש שהמצב בטטה וחייבים לשנות, אתה פועל. מי שמהסס יותר מדי הוא ההיפך מכלב נובח. הוא יודע הכל – אבל בדיעבד. לא מומלץ. אם היה בהסטוריה גזע של אנשים שפעל רק על סמך מידע מושלם, יש להניח שהדרוויניזם חיסל אותו מזמן. ככה שמי שחושב שאפשר לחיות בלי לעשות יפתח, אין לו יותר מדי עתיד.
–
לפני שניפרד כידידים, אולי כמה מחשבות מוטעות על עתיד כדור הארץ: כדי לבנות טורבינת רוח צריך להשתמש באנרגיה. את האנרגיה הזאת הטורבינה צריכה להחזיר לפני שהיא יוצאת משימוש. בשביל זה היא צריכה לעבוד כמה שנים. אני לא יודע אם זה 10 או 50 שנים. אם מישהו יודע, שיגיד. אם זה 10 והטורבינה עובדת 20 שנה זה היה שווה (לא מדובר בכסף אלא באנרגיה). אם זה 50 הפסדנו. אני לא יודע איפה אנחנו עומדים, ויכול להיות שעם הזמן ייצור טורבינות יהיה יותר זול והן תשרודנה יותר שנים, אבל יש לי חשש (ומייקל מור שותף לו – אני חושב שהוא אידיוט אבל חלק מכם חושב שלא) שזה תרגיל מלוכלך של אותן חברות נפט ומחצבים שגרטה חושבת שצריך לסגור. תראו מי מרוויח מה”גרין ניו דיל” ותראו שזה אותם בנקים וקרנות גידור, ואותן חברות אנרגיה ומחצבים בדיוק. מי שמשלם זה אנחנו (בין אם בחשבון החשמל או בסובסידיות). מי שלא משוכנע מוזמן לצפות בסרט בהפקתו של מייקל מור

(“פלאנט אוף דה היומנס”, שזה וריאציה ל”כוכב הקופים”). אם אתם מאמינים למייקל מור שארה”ב תחת דונלד טראמפ היתה דיקטטורה בדרך להקמת הרייך הרביעי, אתם מוזמנים להאמין לו שגרטה טומברג הולכת להחריב את הציביליזציה האנושית אם מישהו לא יגיד לה להירגע ולשחק עם הבובה שלה.
–
אני לא אומר אם מייקל מור או יפתח מעיין או ריצ’רד אטנבורו צודקים או מטעים (אני צריך לחקור עוד 835 מיליון מסמכים, אז בואו ניפגש כאן בעוד 60 אלף שנה), אבל אני חושב שיש כאן ספק סביר.
אה, סליחה. ספק – סביר או לא – לא מעניין אף אחד יותר.
תמשיכו לשטוף אריזות של פסטה ולמחזר אותן.
ובברכת עולם ישן עדי יסוד נחריבה – עד הפעם הבאה.